מולי שוורץ.

מולי שוורץ היה מגמגם,
הוא מת מדום לב בבריסל לפני שלוש עשרה שנה, ברוב שנותיו היה שדוף וחסר אנרגיה, ימי חייו התנהלו בצילם של אנשים אחרים, על פניו תמיד היה מודבק פלסטר חום לכסות איזה חתך "זה מהגילוח הוא היה אומר בביישנות אני תמיד חושב על דברים אחרים שאני מתגלח וטק נחתך "

הוא חלם להקים משרד לאמרגנות ותמיד נכשל, לפני עשרים וארבע שנה הוא עזב את הארץ.

איש טוב היה מולי , כל מי שנקלע לצרה היה בא אליו ומלווה ממנו כסף הוא אף פעם לא רשם ולא התאונן שלא מחזירים תמיד הוא אמר אחרי שתי כוסיות מרטיני לבן יום אחד אלוהים יחזיר לי את כל מה שנתתי לאנשים .

עם השנים התרחבו עסקיו של מולי בבריסל בפעם האחרונה שביקרתי אותו היו לו שמונה חנויות מפוארות למעילי עור ולחליפות חתנים .

מולי ידע להביא אותי למסעדות הכי טעימות בבריסל ברוחב לב הוא היה מזמין את כל התפריט ולא נוגע בכלום, תאכל אתה נראה לא מספיק טוב הוא היה
מתלוצץ ומשפיל את העיניים .

לימים הבנתי שהוא קרב לתורה ולכן לא אכל במסעדות לא כשרות, הוריו היו מושבניקים היה להם משק במושב עין ורד הם גידלו פרות ותרנגולות והיו להם שטחי כותנה, אחיו נחמן נהרג במלחמת ששת הימים .

חייו הפרטיים של מולי נשמרו בסוד אף פעם הוא לא נראה עם בחורה וכשהיינו נפגשים עם חברים הוא תמיד השפיל עיניים.

בימיו הראשונים שכן משרדו בקומת קרקע ברחוב אבן גבירול בתל אביב בכניסה עמד עציץ שעליו הצהיבו , צבע הקירות היה דהוי , תמונות של גדי יגיל ושל פרדי דורה היו תלויות ברישול , שולחן העבודה שלו היה עמוס בדפים וגיזרי עיתונים בפינה היה מונח קומקום חשמלי ולכל מי שהיה מתיישב הוא היה מוזג לו כוס תה ולתוך התה היה מוזג קוניאק נפוליאון.."ככה זה בבוהמה הוא היה אומר אוהבים לשתות.

תשמע גפן יש לי בשבילך סיבוב ליום העצמאות כסף טוב אני יכול כבר עכשיו לתת לך מקדמה של ארבע מאות חמש מאות לירות במזומן...

הוא הוציא שקית תפוחה דחף לתוכה את כף ידו והוציא חבילה גדולה של שטרות בעזרת הלשון הוא הרטיב את קצות אצבעותיו והחל לספור בקול רם שאני אשמע כשסיים לספור הוא הושיט לי את חבילה ושאל נו מה אתה אומר...לך תבלה הוא האיץ בי ועיניו נצצו.

בפעם האחרונה לפני שמת ביקרתי אותו בבריסל הוא לקח אותי לגרנד פאלאס
לאכול רגלי צפרדעים במסעדה מפוארת בקומה שניה של איזה מלון, לפני זה עברנו באחת מהחנויות שלו ושם הלבישו אותי בחליפה שלושה חלקים עם שושנה לבנה ניראתי כמו בן אובד למשפחה רעה מסיציליה

ליד חנות סיגרים הוא נעצר וקנה לי שני סיגרים מונטה קריסטו אחד הוא דחף לכיס הג'קט ואת האחר הוא שם לי בפה .

הרגשתי שאם אני לא רוצח שניים שלושה אנשים במהלך הערב מולי מאד יתאכזב,

לקראת סוף הארוחה שהייתה טעימה בצורה בלתי רגילה הוא החל לנוע בחוסר שקט הוא השפיל את עיניו לרצפה ושאל בלחש אם אני רוצה איזה בחורה שתמצוץ לי, הייתי בשוק, הסתכלתי בו, הוא הפסיק לנשום, חיוך רחב פשט על פניו,
שחרר קצת יותר פרטים דחקתי בו,יש פה לא רחוק ליד מלון הילטון מקום עם
בחורות אחת אחת..

בתל אביב היה אפור עוד יומיים עצמאות, התקשרתי למשרד של מולי לדעת מה תוכנית ההופעות הוא אמר לי שאני לא אדאג יבוא בונדי עם אוטו לקחת אותי והוא כבר יגיד לי מה ומי, בשעה חמש אחרי הצהרים עצרה פרינס ארבע ליד התחנה שבה המתנתי נדחסתי פנימה בונדי שהיה לוקח אותנו בדרך כלל לכל מיני הופעות אמר לי שאנחנו נוסעים לעכו ואחרי זה לקרית ביאליק ואחרי זה לנווה שאנן, יש לנו לילה ארוך שים את הראש אל תדאג התבדח בונדי הברקסים לא מי יודע מה .

בונדי כץ היה אמרגן עוד יותר קטן שהיה קונה בזול אמנים ממולי ומפזר אותם להופעות בערבי בינגו, באחד הערבים הסתבר לאבי רוגטקה שהוא גונב מהקופות של הבינגו תוך חצי שנייה הוא נלקח לחוף הרצליה ושם החטיפו לו מכות נמרצות שאילצו אותו לשכב שלושה חודשים בבית חולים אחרי זה הלשינו עליו למס ערך מוסף והוא ישב שנה ושלושה חודשים במעשיהו.

אנחנו נוסעים כבר שעתיים הכביש עמוס בכלי רכב מעוטרים בדגלים כחול לבן בכניסה לעכו שאלתי את בונדי איפה ההופעה, חמש דקות ואנחנו שם, הפרינס ארבע נעצרה מול שער ברזל ירוק בונדי צפר פעמים מתוך השער יצא איש זקן מנומנם עם חגורה ואקדח, כן, יש לנו הופעה, מי זה לנו, יוצאי להקת הנחל, תיכף,

הוא חזר אל מאחורי השער ותוך רגע השער נפתח הסתכלתי לצדדים מופתע, מה זה פה, בית חולים לחולי נפש לחש בונדי, וכאן אנחנו מופיעים, כן, מה לא מגיע להם מסיבת יום עצמאות.

אל החלון קרבו פנים של אישה מתולתלת היא הדביקה את שפתיה לחלון וליקקה את הזכוכית, אמרתי לבונדי אני לא יורד .

דלת הפרינס נפתחה האיש עם האקדח עזר לי לצאת הוא פקד באופן מאד דוקרני אתם הולכים רק איתי ולא עוצרים לאף רגע, יצאתי מבוהל ונצמדתי לאיש בונדי נשאר באוטו ואמר אני מגיע כבר, מה שלא קרה אף פעם.

אני עומד על במה שעשויה מקרשים לא ישרים מולי יושבים חמישים אנשים משוגעים בידיהם דגלים ברקע מנגנים האמיני יום יבוא אני סופר לתוך המיקרופון לבדוק שהוא עובד, אחד מהקהל צעק לי, לקנדי היה זין גדול, לי יש יותר גדול רוצים לראות, אחת הבחורות צעקה לעברי אתה ינשוף עם פצע בתחת, מישהו מתנדב לפוצץ את הפצע ניסיתי לבדח, אותה בחורה צעירה צווחה לעברי לאבא שלי קוראים יגאל אלון, נשימתי נעתקה לרגע הבטתי אל הבחורה הצעירה שנראתה כמו פסל שיש חלק עיניה היו ירקות וגדולות, אבא שלי יהרוג אותך, למה שאלתי, כי אתה ערבי.

תמונתו של יגאל אלון הייתה תלויה אצלנו בחדר האורחים ותמיד סיפרו בסוד שלא נשמע שליגאל אלון יש ילדה משוגעת .

הצעתי להם לשחק במשחק אסוציאציות חשבתי שזה יכול להיות מעניין, החברים לא הצליחו להבין מה אני בדיוק רוצה, למרגלות הבמה ישב איש מאד שמן ולא מגולח על ראשו הייתה מונחת מצנפת שהייתה עשויה מנייר עיתון ועליה היה מצויר מגן דוד על לחיו היו מצוירים עיגולים כחולים הוא הביט בי בעיניים מאובנות ובכל כמה דקות הוא פרץ בצחוק בלתי נשלט וחזר והשתתק,

הרגשתי שהחלום הזה לא הולך להיגמר חיפשתי את בונדי הוא לא היה, צרחתי לתוך המיקרופון בונדי, הוא לא ענה , בתוך הראש טסו מחשבות קיבינ מט מולי יושב בתל אביב ושותה מרטיני לבן באיזה בר, בונדי בטח מזיין איזה משוגעת שקשורה למיטה בחדר אפל ואני עומד כאן על הבמה ועוד רגע משתגע,

קרוב לדלת הכניסה התחילה פתאום מהומה קולנית צרחות עד לב שמים נשמעו מכל עבר לתוך החדר פרצו ארבעה לובשי לבן עם אלות וניפצו מכל הבא ליד

נשארתי עומד קפוא, תוך כמה רגעים האולם התרוקן,על הרצפה התגלגלו חלקי דגל שהודבק מגליל קרטון של נייר טואלט הבת של יגאל אלון נשארה לשבת על הרצפה שלובת רגלים והסתכלה לשמיים, ניגשתי אליה קרוב וראיתי שהיא ממררת בבכי נגעתי בידה היא לא הגיבה את יודעת שאבא שלך הוא האיש הכי חשוב אצלנו בבית, הוא לא בא אף פעם, היא ניגבה את הדמעות והישרה מבט לתוך עיני, הסתכלתי בה ועיני נרטבו אמרתי לה אל תבכי אבא יבוא, הורים בסוף תמיד באים,

בדרך חזרה שאלתי את בונדי אם הוא יודע מי זה יגאל אלון הוא אמר לי לא...

לפני שלוש שנים ישבנו בבית החייל ארבע בוחנים ללהקות צבאיות,
שם בבקשה, שלומי שורץ , שם האב, מולי, מולי שורץ זה אבא שלך? כן , איך לא ידעתי שלמולי שוורץ היה בן,שלומי הסתכל עלי בעיניים נוגות ואמר גם הוא לא ידע.