אביגדור.

אביגדור התרחץ לעיתים מאד רחוקות, ברוב שעות היום היה נעול בביתו בנחלת יצחק ולא איפשר לאף אחד להיכנס להוציא מקרים חריגים,

אבא של אביגדור עבד במוזיאון תל אביב כרסטוראטור, גם לו הוא לא נתן להיכנס, עם אימו הוא ניתק קשר אחרי שלא הזמינה אותו לחנוכת הבית החדש של אחותו.

את רוב שעות הלילה היה מקדיש לציור, באחד החדרים בבית הוא בנה סטודיו שהיה עמוס בקאנבסים בכל מיני גדלים, במכחולים ובשפופרות צבע שמן עבות, הוא לא השליך את השפופרות שאיתן הוא סיים ועם הזמן החדר נראה כמו מזבלה.

כל העת תריסי הבית היו מוגפים ורק פעם ביום חצי שעה לפני החדשות של שמונה
בערב הוא היה פותח צוער כדי שיכנס אויר, לפני שהיה פותח את החלון הוא שינן
נוהל פתיחת חלון מין מתודה שסיגל לעצמו ועבד לפיה באדיקות רבה, היא כללה
הנחת אוזן על השמשה והקשבה ארוכה,שליפת אקדח, כיבוי אורות מוחלט, רגע אחרי הפתיחה הוא נעמד בחצי קריעה עם אקדח שלוף מוכן לכל הפתעה.

במלחמת יום כיפור שירת אביגדור בסיירת אגוז בסוף המלחמה הרכב שבו נסע עלה על מוקש והוא נפצע פצעים אנושים, חודשים היה מאושפז בבית החולים רמב"ם,
במהלך הטיפולים בין השברים והניתוחים שעבר אובחנה אצלו פגיעה קלה במוח.
בתום האשפוז עברו ימים ולילות ארוכים עד שהצליח לחזור לעצמו וגם אז לא באופן סדיר.

אביגדור היה מדען ואספן אובססיבי של גבינות, הוא פיתח תהליכי הבשלה ויישון ובתוך ביתו ריחף ריח חריף שהזכיר בית מרחץ ואחסנה של מתים.

אם לא הכרת אותו והיית מבקש לדעת יותר פרטים על התחביב הוא היה גוער בקולי קולות... כאן בארץ אין לכם צל של מושג על גבינות צרפתיות פה כולם בולסים ועושים תנועות של אנינים, מה אתם חושבים הוא צרח...לא סתם אמר
שארל דה-גול שאי אפשר לשלוט באומה שמייצרת ארבע מאות סוגי גבינות .

בתוך הלהט הזה היית יכול לקבל מושג מאד קרוב על כל מה שלא ידעת ולא תדע אף פעם על לה בריו, ועל לה רולה, ועל ברי, ועל טרואר, ועל פור סאלי, ועל קממבר, ועל רבלושון, ועל רוקפור, ועל טום, ועל גבינות רכות, ועל גבינות רכות למחצה, ועל
גבינות קשות, ועל גבינות ACO ועל כפרים מאד ציוריים בתוך צרפת שרק שם תוכל
לטעום טעם גן עדן ואם היית מנסה לשאול שאלה הוא היה פותח זוג עיניים כועסות
וצועק אתה לא מנומס ופורש לסלון ושוקע בתוך כורסת עור חומה.

אביגדור היה מצייר יחד עם יוסל ברגנר על אותו קנבס, אבא של אביגדור ביקש
מיוסל שיעזור לו ויוסל שהוא איש רחמן לקח את אביגדור תחת חסותו, אחרי כל פעם שהיו נפגשים היה נשמע קול פיצוץ וריב גדול לכל אחד הייתה גרסה מוצקה
שעליה לא היה מוכן לוותר בשביל שום הון שבעולם תמיד הריב נסוב סביב בחורות,
אביגדור אהב בחורות מבוגרות עם חזה ענק ויוסל אהב אותן צעירות ולא בשלות .

פגשתי את אביגדור בפעם הראשונה כשישבתי כמו בכל בוקר בקפה של ברגמן ברחוב נחמני שקוע בעיתון מעריב, הוא ישב מולי, איש גדול עם טישרט שחורה
ועליה כתמים של שאריות מזון ומעליה חולצת ג'ינס עם עיגולי זיעה רטובים מתחת
לזרוע, הוא כילה בתוך רגע שני טוסטים עם גבינה ובקבוק סודה ואחרי שסיים הוא
פלט גרעפס שכל מי שהזדמן לסביבת בית הקפה לא ידע את נפשו מרוב מבוכה .

הצצתי מבעד לעיתון הוא לא הוריד ממני את העיניים לגמתי את שארית הקפה והמשכתי לקרוא הוא המשיך לנעוץ בי את עיניו הרגשתי מין מחנק וחוסר נוחיות הכנתי את עצמי לתגובה פיזית על כל מקרה. הוא קם וניגש לברגמן ואחרי ששילם
עזב.

ברגמן ניגש אלי ומסר לידי פתק מקומט הסתכלתי בפתק היו בו שורות לא ישרות שכתובות ברישול, אתה נראה איש מעניין ואני מכיר אותך מהטלוויזיה ואני רוצה לצייר אותך,תשמע טוב פעם התמונה תהיה שווה הרבה כסף, בתחתית הפתק היה רשום אביגדור ומספר טלפון.

למחרת התקשרתי אליו לפי החדשות של שמונה הוא לא ענה.
ניסיתי שוב לקראת תשע, כן, מי זה? נשמע קול תוקפני ולא רגוע, שמי אייל ואני
מהפתק שהשארת אצל ברגמן. איפה אתה, בבית, איפה הבית שלך, בתל אביב, אז
תבוא אלי עכשיו אני גר בנחלת יצחק ואל תביא כלום יש הכל... נשמעה טריקה.

מצד אחד אולי הוא רוצה לרצוח אותי , מה לא עושים בשביל כותרת טובה מצד שני אני לא יכול להרשות לעצמי לא לבוא אליו אחרת איך אני ממשיך את חיי .

דלת ביתו הייתה קבועה למשקוף עם שלושה מנעולים פנימיים, כשצלצלתי בדלת
נשמעה מתוך הבית שריקה של סינרה משטרתית, על המשקוף היה קבוע אינטרקום
מסורג, אחרי תחקיר שלקח דקות ארוכות הוא הועיל לפתוח את הדלת , עוד לפני שנכנסתי הוא תקף בקול רם... אתה בטח לא קורא שפינוזה, הוא היה חזיר
גדול, הוא ידע את כל התנ"ך בעל פה וכפר בקיומו של אלוהים, ברוך שפינוזה היה
ספרדי... הוא ירק הצידה... והספרדים הרדידו את אדמת הארץ, הוא היה פילוסוף
רציונליסט הוא היה צריך הגיון מעל ומתחת לכל מחשבה כמו דאקרט, תעזוב הם שני דגנרטים... כל הזמן הוכחות אפשר להשתגע...

הוא יצא אל המטבח וסגר את הדלת מאחוריו, מתוך המטבח הוא שאג אתה מקבל היום יין שאני שומר רק לאורחים מכובדים. הסתכלתי על התמונות מסביב מין אימפרסיוניזם קודר, הרבה דמויות של הרגע בתוך טבע חד ממדי רחוק מליטוש ורומנטיות,

הוא נכנס לחדר עם סלסלת קש כזאת שיוצאים איתה לפיקניק ובתוכה בקבוק יין צרפתי וקרש עמוס בגבינות כהות .

תגיד למה כולם בוכים אצלך בתמונות..? הוא הביט בי מופתע עוד רגע הסלסלה נשמטת מידיו, תשמע אתה כנראה לא ממש בקיא בעבודות של מונה ופיסרו וסזאן ודגה זאת הקבוצה האימפרסיוניסטית ששמה לה למטרה לצקת מחדש משמעות רגשית בציור גם שם כולם בכו...

אבא שלך מת , מאד אהבתי אותו הוא אמר באותה נשימה, הסתכלתי בו המום מאיפה הכרת את אבא שלי, הוא עזב את החדר וחזר אחרי רגע עם פרוטרט של אבא שלי מדהים ביופיו,

אבא שמעון הסתכל עלי מתוך הקנבס, אני לא מאמין הכל נראה לי כמו חלום בתוך אחד הסרטים של סקורסזה, אתה לא מבין כמה אהבתי את אבא שלך הוא היה בא
לבקר אותי בבית חולים והיה מספר לי סיפורים על הפלמ"ח.
פתאום נזכרתי שביום הלוויה עמדה דמות מגודלת קרוב לקבר ומיררה בבכי
לא ייחסתי חשיבות אבל מידי פעם במהלך השנים ניקר לי מי היה האיש.

"היית בהלוויה של אבא שלי ?"
"כן עמדתי קרוב לקבר " הוא ענה לי בעיניים בוכיות
"אני רוצה לקנות את התמונה " פקדתי עליו
"אין צ'אנס " הוא פרץ בצחוק מפחיד.

הוא הושיט לי דף נייר צהוב מקופל ואמר לי פעם שיבוא לך תפתח אותו.

כשירדתי במדרגות שתוי עד אובדן חושים פתחתי את הפתק , היה כתוב בו ...
לאחר מותי אני מוריש את התמונה של שמעון גפן קצין החינוך היקר שלי לבנו אייל ואת כל האחרות אני מצווה לשרוף.