זינזנה.

ברחבה צדדית בכניסה למתחם רכבת ארלוזורוב עמדו שני אוטובוסים, השעה חמש
ארבעים וחמש. לחות כבדה עטפה את העיר, מאחד האוטובוסים צרח שיר של זמר
מזרחי, דחיתי את העלייה עד רגע לפני התזוזה, קצת קשה ולא מרגיע לפגוש בשעת
בוקר כל כך מוקדמת נהג אוטובוס עם רפרטואר כל כך יצירתי.
עוד ועוד שחקנים התקבצו אל הרחבה ,
זכרתי את השעות המוקדמות שיצאנו לטיולים שנתיים, אז לא היו אוטובוסים, אז היו משאיות עם מושבים מעץ קשה.
מנהל הפקה דועך במבטו דחק באחרונים, הוא היה עסוק בסדרה של טלפונים לזרז
את המאחרים. כבר מעל שבועיים ככה זה בכל בוקר.
זנאטי דהן וצ'יריץ' היו מאד פעילים בשעת הנסיעה, בוטל אצלם השעון הביולוגי,
בכל פעם שהיו נפגשים איזה תולעת הייתה מחברת להם את המצב רוח וגם אם רצית לגנוב עוד שעה שינה לא היה צ'אנס, כמו חברים שלא נפגשו שנים הם היו מתנפצים לכל עבר, בדרך כלל זה היה משעשע עד דמעות.
זנאטי ודאן ביכולת גרונית מופלאה הרכיבו להקת ראפ ושידרו בשידור ישיר מופע ממרכז הארלם, רק משהו בצבע לא תאם.
צ'יריץ' ישב לא מפוקס ומחא כפיים בפרסית, בקיצור חבורה של דגנראטים שעל
הבוקר מפוצצת אותך מצחוק.
בשער הכניסה עמד בכל בוקר טוויזר מנהל הכלא וקיבל את פנינו בהערצה עיוורת, בשביל טוויזר זינזנה הייתה הגשמת חלום, בכלל טוויזר היה נכנס לויברציות בכל פעם שמישהו מהשחקנים היותר מוכרים היה מברך אותו בבוקר טוב.
הסדרי הכניסה בכל בוקר היו מורטי עצבים ולפעמים עלה בדעתי שאולי לא נכון להסתבך במעשים לא הוגנים כי הכניסה לכלא פשוט מוציאה אותך מהדעת.
טוויזר היה עומד זקוף כמו מנהל גדול בחדר המעבר ליד מכונת השיקוף ומסמן באצבע מי יכול לעבור בלי בדיקה, לפעמים משתלם להיות מוכר...
בשנייה שאתה חולף פנימה אל תוך חצר הכלא מקבלת את פניך מכת ריח חריף של ליזול, חומר ניקוי כפייתי שמלווה אותך על כל צעד ושעל במסדרונות בתאים ובחדר
האוכל .
באחת החצרות יצרו מין חדר אוכל לצוות השחקנים, חיים ישב מכונס בעצמו ועשה
סדר בתוך ערמה של כרטיסיות, לידו ישבה מירית עוזרת קופצנית ולא מטופחת
ורשמה באדיקות בכל פעם שחיים פנה אליה.
טוב, אני מבקש מכולם לבוא קרוב פנה חיים אל החבורה הקרובה.
בסדרה קראו לי שמלוק, איש בן חמישים עם ביטחון עצמי מופרז ויכולת ביטוי מופלאה, חייו נעו באופן כזה או אחר על הקו שמפריד בין עשייה ישרה לעשייה מאד
לא ישרה, את רוב ימיו עשה שמלוק ביזום ובשיקום, כמעט בכל מה שנגע זה התחיל
טוב ואחרי זמן הוא צלל עד לעומק חשבון הבנק וניקה אותו להרבה הזמן, העסקה האחרונה שהוא עשה קשורה בנשק לא חוקי שמכר למדינות לא ידידותית מה שהכניס לו הרבה מיליונים ומשם דרכו אל הכלא הייתה רק שאלה של זמן.
בצבא שרת שמלוק בסירת מטכ"ל.
חיים לא היה פונה אלינו בשמות הפרטיים הוא היה קורא לי שמלוק, היום מצלמים
את הסצנה שמנסים לסחוט ממך כסף, ויותר מזה הוא לא הוסיף.
זה היה הנוהל, בתחילת הסצנה היינו מקבלים פרטים כללים ולכל אחד בנפרד הוא היה לוחש מזימות באוזן, מחוסר הידיעה הייתה קורת התרחשות אותנטית של כאן
ועכשיו, זה נוהל שמצריך הרבה ערנות הקשבה ויצירתיות.
עוזר הבמאי צווח לתוך מגפון שקט מסביב... מצלמה רצה...

אני ישן במיטת קומתיים, בתא אי סדר והמולה, אני מרגיש טפיחה על השכם
שמבקשת ממני להתעורר, אני פוקח עיניים , מעלי רוכן דוד הכחול, דוד הוא ניצב
שיש לו בתחנה המרכזית הישנה דוכן שבו הוא מכר סרטי פורנו משוכפלים וכל מה שהוא רצה בחיים זה לשחק בסרטים, כן... הבאתי לך משהו...אני מרים את עצמי
לבדוק במה מדובר, על הרצפה מונחת קערה עם מים חמים, מה זה? אני שואל
בחשדנות, באתי לרחוץ לך את הרגלים, מה אתה רוצה מהרגליים שלי הם נקיות, צריך לשטוף, הוא מסיר מעלי את שמיכת הצמר וחובק את כפות רגלי בינתיים אני לא מגלה התנגדו, אני חוכך לאן זה יוביל... הוא טובל את רגלי במים החמים
בתנועות של אומנת הוא מקרצף וממרק ולא משאיר אף זכר ללכלוך, לקראת הסוף
הוא מרים את הפנים לעברי מסתכל ואומר...זה יעלה לך מאה וחמישים שקל, מה
יעלה לי מאה וחמישים שקל, השטיפה הוא מסנן בין שיניו, אני אף פעם לא קונה
שירותים אם אני לא יודע כמה הם עולים מראש אני לוחש לו, והוא המיקרוב
מקרב את פניו עוד יותר קרוב, כמעט נוגע בקצה האף... בלי להודיע לאף אחד מראש
אני משחרר ראשיה למרכז הפנים שלו ועם שתי הרגלים אני נכנס בו למרכז הבטן, סיירת או לא סיירת... בו ברגע התפתחה תגרה ואני בלי הודעה מוקדמת מאבד את
השליטה ומכה את דוד כחול מכות נמרצות, אף אחד לא מעיז להפריד כי הכלל
שנקבע , עד שבמאי לא אומר קאט לא מפסיקים.
חלק מהחברים בתא מנסים להפריד, אני לא נותן לאף אחד להתקרב, דוד כחול לא
מגיב הוא חוטף עד אובד חושים. אחרי הקאט תפסתי את דוד כחול וחיבקתי אותו,
הוא נאסף אל זרועותיי ללא תגובה, הבנתי פתאום שדוד כחול איבד משהו
מהחיוניות שלו, צריך להשכיב אותו נשמע קול היסטרי. תוך עשרים דקות הגיע
אמבולנס ופינה את דוד כחול. אחרי יומיים הוא הופיע עם חבורות ברוב חלקי הגוף
הוא ניגש אלי ואמר... חכה חכה נגמור את הסרט... אמרתי לו בחיבה דוד זה סרט
זה התפקיד, מה תפקיד הרגת אותי במכות, אמרתי לו דוד אחי שלי סטניסלבסקי,
מה סטניס... הוא פתח זוג עיניים, סטניסלבסקי אמר שצריך להזדהות עם התפקיד
מה אני אשבור לו עכשיו את המילה...