כל חי.

קרוב לשנתיים אני מגיש תוכנית ברדיו כל חי, רדיו שבעיקרו פונה לפלח החרדי
ולדתי היותר הדוק. התוכנית מפגישה אותי עם קובי אריאלי ועם ישי לפידות
ועוסקת בדרך כלל בליבון של נושאים יומיים כל אחד מתוך הראיה התרבותית שלו, כל אחד מתוך העולם והסביבה שהוא בא, ניסיון מאד מבורך של צו פיוס שדוחפת ומממנת.

מבחינתי התוכנית קדושה וכך אני בא אליה, אני חושב שבאופן הזה אפשר וצריך
לקדם את השיח בין דתיים באשר הם לבין חילוניים באשר הם.
שיח שמקשה לא פעם על חיים מתוקנים בתוך האקווריום הנפיץ שבו אנחנו מנסים
לשחות את חיינו.

השליחות היא קטנה ומקומית אבל אני מוצא אותה כשליחות חשובה מאין כמוה כי מאז ומתמיד אני חסיד חסר תקנה של דיבור וניסיון להבין, אני כמעט בטוח
באלף אחוז שאם אתה נותן יד לקיים סביבת חיים שבתוכה מתקיים דיאלוג כנה
יש סיכוי לאיכות חיים יותר משובחת.

אני מנסה בכל כוחי לשמור על טון לא מתלהם ולא תובעני ובטח ובטח לא מיסיונרי,
יש במעמד כזה איזה רצון עז להגן בחירוף נפש על חופש הדיבור והמחשבה, והרצון
הזה לא פעם מרים את הדיון לטמפרטורה לא פשוטה.

אני נשבע בספר התורה שאני לא בא לנצח ולא בא לקנטר ולזלזל ואני מאמין
באמונה שלמה בקדוש שם למעלה, אני בא להקשיב, אני בא להשמיע, אבל בעיקר
אני בא להבין.

בגלל שאני כל כך מאמין בשעה המקרבת הזאת נתתי את מספר הנייד שלי בשידור ישיר לכל מי שמבקש להגיד או להשמיע איזה דבר אחרי או לפני.

לא פעם אני ניתקל בתגובות מאד צורמות מצד לא מעט הדוקים שמבקשים להפוך את השיח הזה לקרב עם נוק-אוט, חלק מהמאזינים הפכו אותי למוקצה חסר תקנה
והתחושה שמסתמנת לפעמים בסוף התוכנית שיש פה ניצחון סוחף של ההיגיון על ספר ההוראות.

במהלך השנתיים האלה אני מנהל שיחות ליליות עם כל מיני בחורי ישיבה ונשים מבוגרות שמבקשים להסב את תשומת ליבי או להעיר את עיני או לגעור או לברך.

לפני חצי שנה בשעת לילה מאוחרת התקשר בחור ישיבה מטלפון ציבורי בירושלים
וביקש אם אני יכול להתקשר חזרה אליו כי הכרטיס שלו הולך ונגמר וכך עשיתי.
את השיחה הזאת סיימנו אחרי 4 שעות לא פשוטות אבל מרתקות כאשר מתוך הדברים הבנתי שקיימת התלבטות גדולה ועמוקה של הבחור האם לחזור בשאלה.

בדרך כלל השיחות שמורות על מנעד סביר יש ולפעמים מטפסים הטונים, אבל לא גבוה מידי.


בליל הפיגוע בישיבת הרב בירושלים אני מקבל טלפון באחת וחצי בלילה, אחד הבחורים שמנהל איתי לא מעט שיחות פורץ עלי במונולוג מתלהם, ובהאשמות שמנוסחות כמו גזר דין מוות, הוא לא לוקח נשימה והכל טס מפיו כמו תפילה עוקצנית שהטון הרותח מופנה אלי.

הוא האשים אותי על זה שנתתי להם רובים , וזה שמנסה כל הזמן לדבר וזה שמנסה כל הזמן להבין, ולזה שלא עובד את השם וזה שלא משנן את תרי"ג המצוות, וזה שבמו פיו וידיו הביא את המחבל לתוך הישיבה...

אני מנסה לעצור את השטף ולהרגיע לחצי רגע והוא בדמעות ממשיך לגדף ולסדוק את שפת האלוהים.

אתה ירדת מהפסים? אני צווח עליו, האלוהים שלך שאתה כל כך עובד אותו וכל כך
מאמין בו וכל כך לא מוכן להקשיב או לקבל שיש כאלה שפחות הדוקים, האלוהים
הזה ברגע הכי קריטי לא שמר עליך ועל שכמותך אז עכשיו אתה בא ומנסה לשפוך
על הפנים שלי חומצה מלחית כי אני זה שלא מנעתי את הפיגוע ?

אתה לא תגיד מילה רעה על אלוהים, אתה שומע ? אתם גייס חמישי והיו צריכים
להרוג אתכם, הוא כמעט חנק אותי מרוב כעס, אני לא אומר מילים רעות על אף
אחד אני מנסה להשחיל מילה כדי להרגיע, אני מנסה להגיד מילים הגיוניות וגם אם מאד קשה לך להקשיב זאת עובדה שאני עם ההיגיון הקטן והצפוף שלי לא יודע להבין אחרת.

אני מנסה להפיח רוח חדשה בשיחה ואומר לו בטון חרישי כמעט אבהי יש לך עכשיו
לא מעט עבודה ואתה מוזמן להתמודד עם שאלות לא פשוטות, שאלות יותר גדולות מהאוורסט, ובזה שתצעק או תקלס או תאחל לי מרורים לא משם יבואו התשובות,
לשאלות המאד נוקבות שמולן אתה צריך להתמודד כאן ועכשיו, וגם אם תמצא
סימוכין הגיוניים למעשה הנורא הזה בתוך הספרות התורנית וגם אם תתחבר תשובות מתוך המקורות הקדושים שמספקים לך בלי סוף כוח המתים לא ישובו לחיות.

אתה לא תבין בחיים על מה אני מדבר, הוא מירר בבכי, יכול להיות שאני לא אבין
בחיים את מה שאתה מבין וזה בסדר מבחינתי, אבל אני מנסה, והעובדה הכל כך
שחורה והכל כך מצערת היא שבמעמד הלוויות כל פסוק קדוש שתגיד הוא פסוק
סרק, כי אדון עולם כמו שאני מבין את זה היה כנראה עסוק באיזה עניין חשוב בזמן שהמחבל הנבזה הזה פרץ לתוך הישיבה והרג כמו חיה באנשים יקרים וקדושים.

אתה יודע מה הבעיה ? הוא דקלם לי בטון מתנשא, בשבילך אלוהים אשם ברצח
הזה ובשבילי אתם אשמים, כולכם.

אמרתי לו זה לא הוגן שאתה מחביא את אלוהים מתי שנוח לך ואני צריך לקחת כל הזמן אחריות גם בלשמור על הגבול בלילות הכי קרים שחלק גדול מכם ספון סביב תנור וספר תורה.

זה לא הוגן לרשת את הרחובות שלכם בפלקטים חדים שמבשרים על בוא המשיח ולשבת עד הנץ החמה ולחקור בספרי התורה בעוד אני ושכמותי צריכים לקום כל בוקר לעבוד בעבודה עברית מתוקנת ולדאוג שגבולות הארץ לא יפרצו.
זה לא הוגן שתבוא ותאשים אותי ברצח כשאתה אפילו לא מכיר בעובדה שיש כאן מדינה שמעבר לישיבה בבתי הכנסת ובתי המדרש מישהו צריך לעשות את העבודה.

זה קל ומידי להיגרר לדיון שהופך לדיון אמוציונאלי ולא אינטליגנטי אני ממשיך להגיד לו , זה בעיתי לנהל שיח שמנוע החיפוש שלך תפוס כבר שנים, ויכול להיות שמנוע החיפוש שלי תפוס גם , אבל לי אין את הפרוילגיה להאשים אף אחד אני צריך בכל בוקר לקום לעבודה ובין היתר לשמור על הארץ הזאת .