ברק.

בחוץ יורים השמיים ממטרים כבדים, כל טיפה ניראת כמו פורצ'אן קוקי שבכל
אחת מסתתרת הבטחה לחיים לא פשוטים.
החלון בקומה שבע עשרה פרוץ לכל עבר, שמעון קיבע מצלמת סטילס מאד יקרה ומאד חדישה על חצובה והסב את העדשה לשמים, הוא עמד ופשט את ידיו בפתח גן האלוהים אולי ישמע אותו בורא עולם, על מה בסך הכל מדובר פה הוא , נצלם ברק
אחד ונחזור לחיים שקטים ובטוחים .
בחוץ עננים כבדים ולא ידידותיים אוטמים את השמים, הכל על סף חושך חורפי,
שקט מקפיא .
יכול וחדר הבקרה בגן האלוהים בשיפוצים ולמכונת האור לא בא עכשיו להפיץ איזה ברק, בא לה רק רעשי רעמים ובזה צריך להסתפק לעת עתה.
שמעון היא בכיר האנשים היסודיים והחכמים שקמו בדור הזה, שום דבר לא עובר
מעיניו המדקדקות אפילו שמדובר בלאפות ככר לחם תופח ועסיסי, איש טוב ויסודי.
הבעת פניו הסגירו מתח וחוסר ודאות, ישבתי מתוח ולא הוצאתי הגה, מה אני צריך
את המתח הזה על הראש חשבתי, הוא הרים את עיניו והסתכל לשמיים, אין זכק לברק , חברים וחברות אני מתחנן שלא תצטטו אבל מתחוללת פה דרמה שאת חוקיה עוד ילמדו בקתדרות מאד נחשבות בעולם.
נשמע רעם מחריש אוזניים, פניו של שמעון נשארו קפואים הוא הסתכל בי בלי
להניד רבע עפעף, לעזאזל מה עובר לו בראש, מרגע שנכנסתי לא החלפנו מילה,
צריך לשמור פה על שקט מוחלט, רמת הריכוז שנדרשת מכניעה את הסטנדרט הישן
ומציגה סטנדרט חדש. ניסיתי לגייס מתוך תאי הזיכרון שמזמן כבר עושים מה שהם
רוצים איזה קצת אינפורמציה על התנהלות של ברקים, השדרים שחזרו אלי מתוך
מחסן הזיכרונות היו מגומגמים ולא סדירים, רגע "ברק בא לפני או אחרי הרעם"
שאלתי בלחש, שמעון היה עסוק בבדיקה מדוקדקת של פוקוסים, הוא אחז בידיו
ספר הוראות מורכב, על קצה החוטם היו מונחות משקפי קריאה הדורות, הוא הפנה
את ראשו ואמר "אני כבר חוזר אליך", העברתי בתנועות מאד מדודות את הטלפון
הסלולרי למצב של שקט מוחלט שמא יתקשר פתאום איזה לקוח לא מנומס וירצה לשלם ואני אצטרך להודות לו והדיבורים האלה יגרמו לקריסת מערכות.
שוב נשמע רעם ואחריו פרצו מתוך העננים ממטרים זועפים, שמעון הסתכל ולחש
"הטבע מהטל בנו צריך להיות פה ברק לאן הוא נעלם לי פתאום" ניסיתי תגובה
ידידותית ועוד לפני שפציתי שפתיים הוא פנה אלי רוטן וסנן "אל תתחיל עכשיו
ללמד אותי פרקים במטאורולוגיה תשמע מה אני אומר לך היה צריך להופיע עכשיו
ברק."
אני מתחיל לאבד את הסבלנות "היה צריך ולא הופיע אתה רוצה לפנות במכתב תלונה תפנה אל תערב אותי בעניין אני לא צריך עניינים שם למעלה יש לי את שלי והם מעל הראש,"
שמעון הבין שאני מאד רוצה את טובתו אבל מצד שני יש לי דעה ולא קל לי עם המתח הזה.
"אנחנו תיכף נעשה נס קפה ונאכל כמה חתיכות שוקולד שהבאתי מבוסטון"
מתוך ההבטחה הזאת הבנתי שאפשר להשתחרר טיפה והנה עוד רגע הכל שב על מקומו בשלום.
פתאום הבליח ברק שהפיץ אור לבן ומסנוור, רגע אחרי שמעתי את מנוע המצלמה
מתאמץ...
"פספסנו".
"מה זאת אומרת פספסנו אני לא בשותפות, אני צופה מהצד וזהו..."

עוד רגע אני צריך לפרוע שטר התחייבות ולהתחיל לברוח מנושים..."לא בא בחשבון
אני כבר עכשיו מבקש למנות בורר..."
"לא פספסנו, פספסת..." תיקנתי בזהירות "וזה לא נורא אחרי כל ברק בא עוד ברק", אולי הוא מתחיל להבין שאני לא אחד שיכולים לעבוד עליו ככה סתם,
סדר חייב להיות.
כבר מעל שעה שורר מתח אפור בחדר, כל צלצול טלפון מקפיץ את מפלס החרדות
לרמה לא כל כך בריאותית, הגרון התייבש כמו מטלית מטבח שעמדה שלושה ימים
בחוץ, קיבינימט אני בונה על חתיכת השוקולד שהוא הביא מבוסטון, וכלום .
הוא בא בהול אל השולחן נשם נשימה מדאיגה ופתח במילים מלומדות...
"היווצרות הברק היא פקטור של התנגשות בין גבישי קרח בענן CB...."
פתחתי זוג עיניים.
"בהיבט הפיסיקאלי מעבר של גוף ממצב צבירה מוצק בקרבת גוף מוצק אחר יוצר
את משיכת המטענים, היוצרות הפרש פוטנציאלי קרוי חשמל סטטי ..."
הנהנתי בראש,
ישמור אלוהים מאיפה אני מביא לו עכשיו איזה קונטרה שתיישר את הבדלי המעמדות שפערו, אני מרגיש שצריך לפעול מהר אחרת אני נישאר עם המכנסים למטה, תשמע אני אומר לו מלא ביטחון "באמת באמת אני לא כל כך מבין על מה אתה מדבר" הוא פער זוג עיניים, באותו רגע ניפץ רעם אדיר את המתח ואחריו ברק מאיר עיניים ואחריו עוד רעם...בלעתי כמות רוק לא בריאותית "אל תכעס עלי אבל אני צריך להשתין...אפשר", "בודאי שאפשר" מיהרתי לשירותים, רציתי איזה רגע של שקט לאסוף את המחשבות ולקבל החלטה איך ממשיכים מכאן. הכל נראה פתאום כל כך גורלי.
תענוג גדול להיפתר מנוזלים עודפים ביום גשום.
התפנקתי עוד רגע ואמרתי יאללה מה עושים... הכל פועל לא כמו שתכננתי באתי לישיבה חברתית והכל הפך פתאום לזמן מסויט, אני מודיע לו שאני חושב
שמתחילה להתפתח בגוף שלי שפעת ויותר טוב שאני אחזור הביתה למיטה לפני שאני מדביק חצי מדינה.
יצאתי מהשירותים חדור, הוא עמד זקוף ראשו רכון ועינו תקועה בעדשה, האצבע
במצב היכון, נו טוב, זה ממש לא רגע להודיע הודעות, בזהירות התיישבתי
והתפללתי שיבוא כבר איזה ברק והוא ילחץ על הפקינג כפתור הפעלה ושהאל יעזור
רק הפעם הזאת ושיטיס לאוויר איזה ברק וששמעון ילחץ ושהכל יירגע פה אחת
ולתמיד ושנגיע כבר לחתיכת שוקולד שהוא הביא מבוסטון, גם לי יש איזה סף עם
כל זה שאני יותר צעיר ויותר עני.
"זאת מצלמה עם עדשה בצפיפות של אחד לאלף שמונה מאות פיקסלים ומודד אור שטבוע בתוך חומר הידרופוני שמאפשר לקרניים תנועה מאוזנת..."
מי ?
המצלמה ?
מה המצלמה...?
הוא הביט בי כמו שמביט מוביל מחברה קדישא שמכריז על יציאת ההלוויות.
כשקמתי למחרת בבוקר והסתכלתי בתיבת הדואר אלקטרונית ראיתי כניסה של מסמך בשעה ארבע עשרים ושתיים בבוקר.