אתה גפן מנהלל.

היום לפני 36 שנה, בדיוק.
שין גימל ג'לוב ישב על כסא הפוך בשער הכניסה לפיקוד הנחל, בגדיו היו מרושלים
ולא מגוהצים, הוא ענד בעזרת שתי סיכות ביטחון דרגת טר"ש ולעס ברעש מחריש
אוזניים מסטיק בזוקה, מתוך טרנזיסטור שהיה קשור בחבל לחלון נשמע שירו של
אלכסנדר יהלומי גולדנברג, השין גימל התפוצץ מצחוק, בקשתי להסב את תשומת
ליבו והוא ביטל אותי ועשה תנועת יד משפילה סתום ותמתין בחוץ, בעוד אני ממתין
מחוץ לשער הגיעה מתנשפת נערה חיננית ויפה שקראו לה ירדנה, עשיתי עוד ניסיון
והג'לוב בשלו, עד שלא יגמור אלכסנדר יהלומי עם גולדנברג אפילו הרמטכ"ל לא
נכנס.
למי אתה..? הגשתי לו טופס, אה אתה לבחינות...למה איחרת? באתי באוטובוס
הראשון שיצא מחיפה ולקח לו זמן להגיע, פה זה צבא אין תירוצים, תגיד חייך אלי
הג'לוב אתה לא מקיבוץ ואתה רוצה להתקבל הצחקת את איצ'ה, נולדתי ביגור,
איפה זה בנגב, קרוב ,ליד חיפה, אתה עושה ממני צחוק ? מה פתאום, טוב טוס
לקומה שתיים אני אדבר איתם שיקבלו אותך הוא צחק, במעלה המדרגות לחדר החזרות בפיקוד הנחל היו תלויות תמונות של נוער יפה מההתיישבות העובדת,
קולו הנשי של איצ'ה נשמע צווח מאחד החדרים... שלום ומנחם יעלו אצלי על טופס
מה הם חושבים שכאן אמריקה.. נצמדתי לקיר, בכניסה לחדר החזרות המתינו
נערים נבוכים שהסתכלו אחד בשני בלי להוציא הגה, התחושה הייתה כמו בתוך
מקדש.
מי זה גפן , אני, כנס האיץ בי בחור גבוה ויפה פנים, אתה שייך לגפן מנהלל,לא,
נכנסתי לתוך החדר בקצהו הרחוק ניצבה במה לא גדולה ועליה ישב תובל מכוסה באקורדיון שחור, עם הגב לכניסה ישבו עוד ארבעה אנשים, ריח חריף של סיגר שלט
בחדר, הרגשתי שרגלי כושלות פסעתי כל עוד רוחי בי, תעלה לבמה ילד פנה אלי
אחד הבוחנים, עליתי והסתכלתי בהם, מולי ישבו אפרים קישון שאחז בפה סיגר
עבה יאיר רוזנבלום שהפגין שעמום וחוסר סבלנות, ששי קשת ונילי קצמן שהייתה
לבושה בבגדי קצינה, כן..מה הכנת לנו,יש לי שני קטעים... תתחיל ישר עם השני פסק אפרים קישון ופרץ בצחוק פוגע, זה מתוך בערבות הנגב ניסיתי להציל את כבודי שהתנפץ ברגע לקרשים, נו קדימה ילד הוא דחק בי, נעמדתי והסתכלתי לו לתוך העיניים ואמרתי את הטקסט כמו רוצח שמתחנן על חייו, הם לא הפסיקו אותי עד הסוף, כשסיימתי השתרר שקט בחדר החזרות, לא הורדתי את העיניים מקישון רק עליו הסתכלתי, הוא פמפם מהסיגר עוד ועוד עשן ואמר במבטא הונגרי כבד... זה היה מאד דרמתי והחיילים רוצים לצחוק..מה זה פה הבימה?
יש לך איזה שיר שאל יאיר רוזנבלום, הוא ישב שקוע בתוך הכסא וכל הזמן מעך
בידיו כדור טניס, כן דודו, נשמע, הסתכלתי על תובל והוא החל מנגן את התיבה
הפותחת הסתכלתי עמוק לעיניו של יאיר ולתוכם שרתי , הערב יורד עלי אופק בוער... הוא עצר אותי אחרי בית ופזמון ושאל יש לך משהו יותר שמח...הכל
נשמע פה גבעת התחמושת, אמרתי לו יש לי שיר מצחיק, מצחיק זה טוב התפרץ
קישון לדברי נו קדימה, יאיר הדליק סיגריה, בקשתי מתובל לנגן את הייתה לי דודה
בחדרה, שרתי את השיר ברומנית שאת כל המילים אני ממציא על המקום, נילי
הקצינה התפוצצה מצחוק, יאיר רוזנבלום זעף הוא חשב שאני צוחק עליו, ששי
קשת עשה לי עם היד מאחורי הראש של אפרים מצוין, אפרים חייך חיוך גדול תוך
שהוא משתעל שיעול חולני, תודה נתקשר אליך, אי אפשר להתקשר, למה, שאלה
נילי הקצינה, הטלפון בכביסה נפלט לי בלי כוונה, אפרים פרץ בצחוק גדול,
אתה בטוח שאין לך איזה קירבה לגפן מנהלל שאל ששי, אני אשאל שוב בבית, אבא שלי תמיד מסתיר ממני דברים... אם צריך נסדר, חיפה זה קרוב לנהלל ..
יצאת מחדר סחוט ומיוזע לא זכרתי אף מילה ממה שאמרתי, מסביב כולם הסתכלו
ושאלו איך ומה, לא עניתי חיפשתי את השירותים והתחברתי לברז מים, בחיים לא שתיתי כל כך הרבה מים בלי לנשום, יצאתי מהמחנה ובמכולת של הערבי ממול קניתי חפיסת סיגריות מרלבורו התיישבתי על המדרכה ועישנתי עשר סיגריות ברצף להפיג את המתח, עוד אני יושב ונחנק לתוך הסיגריה הכמעט אחרונה רץ לעברי ששי קשת וביקש שאני אכנס לאיצ'ה, מאחורי שולחן ריק ישב איצ'ה לימים ידעתי שבלי
איצ'ה ושאול ביבר לא הייתה להקת נח"ל, רב סרן איצ'ה שאת שם משפחתו אף אחד לא ידע היה קצין החינוך של פיקוד הנחל , הוא היה בוהמיין חסר רסן, דיברו מאחורי הגב שהוא ועוד כמה מפורסמים עושים חיים בלילות עם מלא בחורות ושותים ויסקי שמביא להם בלי מכס אורי יופה בעלה של יונה עטרי שהיה קברניט באל על, פניו של איצ'ה היו חלקות כמו טוסיק של תינוק, הוא אף פעם לא דיבר בשקט כל הזמן היו לו טענות אבל בתוך תוכו הוא היה איש טוב ורגיש, תשמע אנחנו רוצים לגייס אותך בגיוס מוקדם, בן כמה אתה, בעוד ארבעה וחצי חודשים בן שמונה עשרה, אתה מוכן להתגייס בעוד חודש ללהקה, בטח , תיגש לנילי והיא תטפל בך.
חזרתי לחיפה כמו גיבור שכבש את חצי אירופה אחרי חודש של חגיגות גיוס וטפיחות על השכם התגייסתי לטירונות במחנה שמונים, אמרו לנו שתוך שבוע
יקראו לנו לפיקוד לפגישה עם נעמי פולני, מה פתאום נעמי פולני. עמדנו במעגל
לבושים במדי טירונות עם נעלי צבא כבדות ונעמי ניסתה ביומיים להפוך אותנו
לתרנגולים, בחיי לא סבלתי סבל כל כך גדול, היומיים האלה היו כמו סדנת
ויפאסנה היינו צריכם לשתוק רוב הזמן ולבצע, מידי פעם הינו חוזרים על צלילים
שהייתה מפיקה מתוך אקורדיון ישן, היא ישבה במרכז החדר עם טרמוס תה וסיגריות נלסון והוציאה לנו את הנשמה, אחרי יומיים חזרנו למחנה שמונים כדי לארוז, בשעת לילה מאוחרת קורא לי חניך תורן אל המ"פ... תשמע נעמי לא רוצה אותך בלהקה היא אומרת שאתה בוק ואתה שר נורא, לא ידעתי אם לבכות או לשמוח, אבל אפרים קישון קיבל אותי התחננתי, בסדר אתה ממשיך איתנו את הטירונות עד הסוף ואחרי זה נראה, כמה זמן טירונות שאלתי, שבעה חודשים ענה לי המ"פ, הכל הפך פתאום שחור בתוך העיניים...רגע מה עם הלהקה, לא תברח, אחרי שבעה חודשים שקרעו לי את כל שרירי הישבן באתי לפיקוד הנחל, אחד הפקידים צחק לי בפנים ושלח אותי ללהקת פיקוד צפון, הרי אתה מיגור תהיה קרוב לבית...לימים ביים אותי קישון באיזה תוכנית טלוויזיה שהוא עשה ושאל במבטא הונגרי יותר כבד גפן לאן נעלמת... אמרתי לו ברוגז שהייתי כל השניים האלה בשוויץ.