מנשה שוירמן.

ישבנו מרווחי רגליים בחדר קבלה הדור של קזינו אם. ג'י. אם. בבוקרשט , מסביב על השולחן היו מונחות צלחות עמוסות באוכל מזרחי, מקסים השף טרח להזכיר עוד ועוד פעמים שאנחנו אורחים וי.אי.פי. שלו ומי שידבר מילה הוא יורד לו על הצורה.

לפי מראה פניו של מקסים הוא כנראה הסתבך לא פעם בויכוחים שעל פי כל הסימנים לא נגמרו באופן ידידותי, "בחייאת גפן תרביץ מהטחינה הירוקה, תשמע מה מקסים אומר לך לא אכלת כזאת טחינה בכל תל אביב, והכדורי פלאפל ? מכל קצה בבוקרשט באים לאכול פה ",

ניסיתי בעדינות להגיד לו שאני לא סובל טחינה , וכדורי פלאפל עושים לי צרבת מוות ואם ממש בא לי כאלה מאכלים אני לא מטריח את עצמי באופן מיוחד עד בוקרשט ,

בסוף ויתרתי ונגסתי בחוסר רצון מוסתר בכדור שתבול בטחינה, "איך? בחייאת אייל ? לא סוף הדרך ?" סימנתי לו עם האגודל לשביעות רצון מופגנת וניסיתי לבדוק איך אני נעלם מהשולחן, הוא התיישב לידי וחיבק לא באופו עדין את צווארי, הוא קרב את ראשו ולחש "בחייאת אייל תלך תזרוק מילה לזילקה הבעל הבית של הקזינו שהטחינה שאתה אכלת פה אין דבר כזה, תעשה כבוד ...,

איזה זילקה ואיזה נעלים חשבתי לעצמי עוד רגע אני מוצא את עצמי קשור הפוך מעל בריכת חימצון בפאתי בוקרשט,

אמרתי למקסים "תן לי כמה רגעים זילקה יקבל ממני מילה על הטחינה כמו שצריך", "מילה של גבר?" הוא הגביר את הלחץ סביב הצוואר, בקצת אויר שנישאר לי הצלחתי להגיד משהו לא ברור וכשהוא שחרר את היד כאילו יצאתי לאוויר העולם.

אנג'ליקה ישבה מחוברת לעזרא שבא לפרוישט לפני ארבע וחצי שנים לסחור בברזל הוא סיפר שהוא עלה על עסקה של אלף טון ברזל לחיתוך והוא מחפש איזה דג שמן שיממן לו בביניים, לאנג'ילקה נעצמו מידי פעם העיניים וכל פעם שזה קרה עזרא היה דוחף לה מרפק ומקלל ברומנית.

הוא שאל אותי אם אני מכיר בארץ מישהו שיש לו חבילה אמרתי לו שהאנשים שאני מכיר לא משקעים בחיתוך ברזל .

אל השולחן הצטרף מיקו, פניו היו חיוורים , הוא רץ ישר מהפריווט רום ולחש לעזרא משהו באוזן, עזרא נתן לו נשיקה על הלחי והכריז כמו כרוז בקיר המוות "אנחנו שמונים אלף מעל" אנג'ליקה הסתכלה לתוך עיניו של עזרא והוא הדביק לה נשיקה צרפתית, היא ניגבה את שפתיה וחזרה לעצום את העיניים.

מקסים חזר לשולחן חסר מנוחה ושאל אם דיברתי כבר עם זילקה, אמרתי לו שאני בדרך, הוא שאל את היושבים אם למישהו בא איזה מפרום חריף או קציצות פרסה משהו בן זונה, אף אחד לא טרח להגיב, מקסים אמר אם מישהו צריך משהו תגידו שאתם אורחים וי.אי.פי. שלי.
מנשה שוירמן שישב לידי אמר לי שמקסים כל הזמן דוחף לאף קוקאין ובגלל זה הוא בכל רגע מגיע לשולחן, שאלתי מה זה שייך, שייך, כי מי שדוחף לאף קוקאין כל הזמן עצבני וצריך לדבר.

מנשה שוירמן גר כבר שלוש שנים בדירה שכורה בפרוישט במקור הוא מנהריה הוריו הביאו אותו לפני חמישים ואחת שנה באוניה מרומניה, לפני חמש שנים הוא התגרש מאשתו וברח חזרה לרומניה "תמיד רציתי לחזור אף פעם לא הרגשתי טוב בנהריה", "מה נזכרת אחרי חמישים שנה" שאלתי, היו הרבה צרות, הרבה מכות קבלתי על הראש, במה שלא נגעתי לא צמח אפילו שתיל אחד, הכל הלך הפוך, יש לך ילדים ? יש לי שתי בנות.

מתוך המסדרון הגיחה פתאום בחורה צעירה עם חמוקיים הדורים ופנים מאד יפות היא הלכה לכיוונו של מנשה הוא פינה לה טיפה מקום היא התיישבה ומסרה לו חבילת הגונה של שטרות, אף אחד סביב לשולחן לא עצר את נשימתו או טרח לעצור את עיסוקיו.

גנבתי מבט אל הבחורה, מנשה לקחת את ידה והושיט לי תכיר זאת קריסטינה, לחצתי את ידה והיא חייכה חיוך מדוד, מנשה אמר לה משהוא לא ידידותי ברומנית היא לא הגיבה, הוא הכניס את חבילת השטרות לתוך שקית ניילון והניח אותה בין רגליו.

"איך?" שאל מנשה, שאלתי "מה איך?" הוא עשה לי עם הראש לכיוונה. אמרתי לו שהיא ניראת מאד נחמד, מה נחמד היא פצצה לא נורמאלית אתה יודע איך היא מוצצת...,

נשנקתי, אולי היא מבינה, היא לקחה לפיה כדור פלאפל.

"אתה לא מבין מה זה רומניה, פה החיים זה סרט, פה רק זיונים וקזינו..."
"ואהבה" שאלתי בחצי ציניות, אל תחפש אהבה היא תמצא אותך…

"מה אתה עושה?" שאלתי
"אני ?....יש לי עסק..."
"איזה עסק ?"
"יש לי מכונת אמת, פוליגרף"
"פוליגרף ברומניה" ניסיתי להתבדח...

"מה שאתה שומע, אני אגיד לך מאיפה זה התחיל, זה התחיל מזה שאני לא מאמין לאף אחד, ושהכרתי את קרסטינה היא הייתה נערת ליווי הכי פצצה בבוקרשט וכל פעם שהגעתי נפגשתי איתה, יום אחד התאהבתי בה עד טרוף אז אמרתי לה שאני רוצה שנהיה חברים, אני אשכור דירה והיא תגור בה ואני אתן לה מאתים חמישים דולר וכל פעם שאני בא היא רק איתי, ככה עברה חצי שנה וכל פעם שבאתי שאלתי אותה אם היא הייתה עם גברים אחרים והיא נשבעה לי שלא, ואני לא האמנתי לה.
אתה לא מתאר לך איך השתגעתי, יום אחד אמרתי חאלאס אני קונה מכונת אמת ומביא אותה לרומניה ואני רוצה לראות אם היא משקרת או לא, קניתי מכונת אמת יד שנייה אורגנל והבאתי אותה לפה לבוקרשט, מאז שהבאתי את מכונת האמת היא פחדה פחד מוות ולי ירדה אבן מהלב...."



"ומה ?"
"עם הזמן סיפרתי לחברים על הטריק והם השתגעו מזה, גם הם לא האמינו לחברות שלהם"
"ומה ?"
"אמרתי להם תביאו אותם ותבדקו אצלי במכונת אמת ותרד לכם אבן מהלב..."
"נו..?"
"אז הם הביאו אותם לבדיקה אצלי במכונה"
"נו ..?"
"ומכל אחד לקחתי 30 דולר"
"נו..?"
"מה נו..? "
"כמה לקוחות יש לך היום...?"
"מעל אלפיים"
"מה אלפיים ?"
"אלפים לקוחות ישראלים רק בבוקרשט..."