יונה לבנה וזקנה.

יונה לבנה וזקנה .

פעם, לפני שנים עמדה יונה לבנה עם כנפיים מלוכלכות על גזע עץ וניסתה להחזיר את ימיה לתוך קן שקירותיו נפרצו מרוחות וגשם של חורף זועף.
עיניה היו עייפות, מחרוזת פנינים הייתה מונחת על צווארה, את המחרוזת היא
קיבלה ירושה מסבתא שלה שהייתה חברת פרלמנט על עץ חשוב בשדרות
רוטשילד.
היונה הלבנה ישבה ישיבה מזרחית על ענף ידידותי ושחקה בחשבונייה, מין
משחק ישן של ציפורים, כך הן היו מחשבות את ימי חייהם לאחור.
מדי פעם עברו מעליה ציפורים וניפחו את החזה, הם היו מצחקקים למראה
היונה הלבנה, הם היו בדרך לאיזה חגיגה על עץ מאד נחשב,
עם הזמן התחיל לטפטף גשם והטיפות הרטיבו את הכנפיים של הציפור הלבנה, אבל היא לא התרגשה היא עברה בחייה מחזורי גשם אפילו שלג ירד עליה פעם.
גוזליה גדלו ונדדו לארץ אחרת, אין להם מה לחפש כאן, העצים כאן קטנים
עליהם, אחד מגוזליה הפך מדריך טייס, הגדולה התחתנה עם עורב מהארלם,
מדי פעם היא הייתה מתיישבת על קו טלפון וכך הם היו מדברים אבל לא באופן רציף.
חייה לא הוצפו באירועים מיוחדים, יש לה איזה בת מצווה של בת יונה,
לא משהו, אבל קבצנים לא יכולים לבחור, ועוד איזה צהרים רחוקים עם איזה
נחליאלי שהוא קרוב רחוק של העורבים מהארלם.
אני יודע וזה לא לפרסום שיש לה על הכוונת איזה פשוש שחי כרגע במושב מחוץ
לעיר, היו גישושים ראשונים והכל מתחיל להתחמם,
היה ציוץ על איזה פיקניק משותף אבל הכל נדחה כרגע, כי יש המון עבודה במושב והוא לא יעזוב ככה סתם את העבודה בשביל ציפור עם כנפיים לבנות, ועוד מבוגרת, אבל היא לא עפה לוותר ...
נשמע צלצול טלפון רחוק,
המאדאם שיש לה כבוד והיא לא רצה להרים על כל צלצול הרגישה שזה טלפון
חשוב, אולי הבת צריכה איזה טיפל'ה עזרה, אולי כמה ענפים מארץ הקודש יכולים לשפר את מצבה מעבר לים, אולי כמה גרגרים של תבואה מעמק יזרעאל,
מי יודע.

היא עפה לקו הטלפון הרימה וכלום, שום רחש, שום ציוץ, שקט ממרר ומפחיד, עוד רגע היא מפסיקה בכעס את המעשייה הזאת והנה פתאום נשמעו על הקו נהירות וגניחות לא מוכרות.
היא כמעט איבדה את שווי משקלה, ובמצבה הבריאותי לא טוב לאבד משקל ,
הרופא המשפחתי שהוא פוץ לא קטן וגם מדי פעם דוחף כנפיים אסר עליה לאכול שומן מהטבע . וחוץ מזה יש לה עוד ים סידורים להיום.
היא קרבה את מקור השמיעה וניסתה כל עוד רוחה בה לזהות מי הנושם,
חוט הטלפון התחיל להתנדנד ולרטוט,
חיוך מאושר ורחב פשט על פניה,
סף הריגוש חזר בטיסה מחופשה על איזה קרחון.
בלי להרגיש התיישב לידה על הקו איזה בולבול עם שערות שיבה והתחיל מדפדף בעיתון ישן.
היא לא הפנתה מבט, כולה נתונה לציוץ שמעבר לקו.
הוא הוציא סיגר זול מולל אותו מתחת לכנף וחזר לקרוא בעיתון.
כדי שנדע רגע לפני שכולם יודעים היא לא סובלת עשן של סיגרים ויש אפשרות שהולכת להתחולל כאן דרמה שיודעים איפה היא מתחילה אבל לאף אחד אין
מושג איפה היא נגמרת ..
בלי שהיא תרגיש הוא פתח את מכנסיו והתחיל לשיר את שיר הרעות.
הוא לא זכר במדויק את כל המילים אבל על החשובות הוא לא ויתר
היא הפנתה מבט לכיוון מכנסיו והתפוצצה מציוץ,
היו לה ימי ניסיון בלהסתכל על מכנסים פתוחות אבל הפעם הפציינט עבר את
הגבול בדרך לטאבה.
הבולבול של הבולבול היה זקור עד לב שמים,
מרוב בושה היא לא ידעה לאיזה כיס לדחוף את הכנפיים
היא הסמיקה, מזל שהשמש הייתה בגבה ולא ממש ראו את צבע המקור
והוא כאילו ככה זה צריך להיות, המשיך ללעוס את הסיגר ולזמזם את שיר
הרעות.
היא החליטה שזה רגע חשוב ואולי לא יחזור כמוהו, היא פנתה אל הבולבול
ובקשה ממנו איזה ניר התחייבות לחיים יותר טובים
והוא מבלי לציץ הפיל את עצמו למטה והתרסק על הרצפה
והיא שלא יכולה הייתה לשאת את המראה קפצה גם והתרסקה.