שטרות מזוייפים

תשמע לרגע, החיים שלנו הם מין סוג של קונפליקט בין הזיכרונות לבין העובדה שאנחנו רוצים להיות חופשים, ותפסיק בכל שנייה לילל שקשה לך הפרידה הזאת...
היינו מונחים טרוטי עיניים על בר ישן במרכז פראג, המולה של דיבורים לא מובנים
וריח חריף של סיגריות שרושים היו בכל פינה, בחורה ענקית עם מחשוף עמוק וזוג
שדיים גדולים מזגה כל העת בירה שחורה כמו פחם לתוך כוסות זכוכית ארוכות, בזוית הפה היא מעכה סיגר דק ומידי פעם שאבה ופלטה מתוכו עשן לבן, כל מי שפנה אליה היא השיבה לו בשפתו, את הבר הזה פקדו מטיילים מבוגרים מגרמניה וסקנדינביה, אנשי עסקים מלונדון שבכניסה נראו מהודרים וזקופים ותוך חצי שעה שערותיהם היו פזורות ומגרונם נשמעו משפטים בקולות רמים, עוד באו בשערי הפאב טיפוסים צבעוניים מרוסיה שכבר בכניסה היו שתויים למחצה, על דלפק בסוף הפאב ישבה חבורה מבני המקום עם חברותיהן שהיו יפות כמו מלאכיות קדושות.
הפאב שוכן בליבה של ככר ואצלב, משני צדדיה מתנוססים מלונות ארט-נובויים
לצד בתי משרדים, ככר ואצלב היא השאנז-אליזה של פראג. כמה מהבניינים
מאוכלסים במסעדות מעניינות, החל במסעדת "פרומין" האופנתית בקומה העליונה
של חנות הכלבו "קרונה" ועד לאולם האוכל הדהוי של מלון אירופה שנבנה בסוף
המאה שעברה. בעצם המקום שמעניין מכולם הוא חדר האוכל הזני שממוקם
באולם מתקופת הארט-נובו במלון ילטה, מגישים בו סושי פנייאקי, רוב הסועדים
במסעדה מזכירים במראם חברי מאפיה רוסית.
אבל אני צריך להגיד לה משהו...אי אפשר למחוק אחת שתים מעשיה כל כך ארוכה,
לא צריך למחוק צריך להבין שאלה פני הדברים ומתוך זה להרים את הגב להסתכל קדימה ולחשוב חיובי,
תגיד היא הייתה יפה לא ?
מהמהמת !
נו, ולוותר על יונת שלום כזאת…
ביקשתי מהברמנית הגדולה עוד כוסית קוניאק וצלחת עם תפוחי אדמה מטוגנים.
אתה לא מוותר, וזה מזמן כבר לא תלוי בך, קבלת בעיטת שפיץ במרכז התחת ומה שנישאר לך עכשיו זה לשים קומפרסים ולשתות מרטיני יבש בשביל שהראש יהיה פנוי לסיור כתובות חדש .
לידינו נעמדה אישה גבוה שנראתה כמו סוסה אבירית מבוגרת ומנוסה, יופייה נחבא
לתוך קמטים שהיו חרושים במצחה, מתוך עיניה הסתמנו חיים לא מתוקים, היא
ניסתה להצית סיגריה, על פניה היו דבוקים כוכבים נוצצים מזהב, היא הייתה
כעוסה וחסרת סבלנות...
אני חושב שאתה באמת לא מבין מה עובר עלי,
תשמע, לא המצאת כלום ומה שאתה עובר עוברים ממש ברגע זה לפחות עוד מיליון, הבחורה לא הצליחה להצית את הסגריה ידיה רעדו ופניה היו מבועתים, הצצתי לתוך פניה שפתיה רעדו, היא הפנתה אלי את ראשה ומלמלה איזה דבר, לקחתי מידיה את המצית והדלקתי היא קירבה את הסיגריה ותוך כדי תנועה היא התמוטטה ונפלה על הרצפה, פניתי מיד לעזור לה, פינינו מעליה את האנשים סובבתי לה את הראש שלא תבלע את הלשון והרמתי לה את הרגליים, בקשתי שיביאו לי קנקן עם מים קרים, לתוך הפאב פרץ גבר חסון כבן שישים לבוש בחליפה שלושה חלקים הוא אחז בידו מקל בייס בול, הוא נעצר בדלת הכניסה והתחיל תר בעיניים זעומות את המקום, רוני התכוף לתוך אוזני ולחש בקול מפוחד
הולכת להיות פה מהומה לא פשוטה, אל תדאג שחק כאילו אף אחד לא יכול עליך,
פיזרתי עם כף ידי טיפות מים על פניה, היא לא הגיבה, שפתיה הכחילו,
היא התחילה מפרפרת, לפתע רכן מעלי איש שמן שנדף ממנו ריח כבד של אלכוהול
הוא הניח את כף ידו על כתפי ודחף אותי אחורה, לרגע חשבתי שמדובר באיש
המבוגר שהגיח כעוס לפני רגע אל פתח הפאב, אבל לא, אי אם דוקטור מוב...הוא
שאג עלי במבטא רוסי כבד, זזתי טיפה לאחור והאיש מבלי הכנה מוקדמת הפך את
האישה והתחיל לדפוק בעדינות על גבה, הוא חפת את צוואר הזרוע שלה והסתכל בשעונו, לפתע שמעתי צעקת קרב חרוכה ואחריה הרגשתי מכה הגונה בעורף...
הכל החשיך.
התעוררתי לחצי רגע בתוך זעקות אמבולנס...
פקחתי את עיני לתוך חושך מעיק, הרגשתי שמישהו הניח לי כדור ברזל על המצח כל מה שרציתי זה ללגום כוס מים קרים, פשוטים מהקולר. צינור שירד מתוך אינפוזיה היה מחובר במחט ארוכה אל תחתית הזרוע שלי, מולי היה קבוע שעון קיר שהראה אחת ועשרים, הסתכלתי לצדדים וראיתי פתח עם מסדרון מואר, בקשתי לקום הגוף לא נשמע לי, איפה אני מונח לעזאזל, איפה רוני, נשמע צלצול טלפון רחוק הסתכלתי שוב אל המסדרון המואר על פני הדלת עברה אישה כבדה לבושה בלבן, סליחה בקשתי בעברית ,לא באה תגובה, סליחה אמרתי באנגלית, צילה של הגברת התקרב לפתח החדר, היא קרבה אלי ואמרה... נו אינגליש, ניסיתי בתנועת ידיים לברר איפה אני, הוספיטל הוספיטל היא חזרה כמה פעמים.
בבוקר הגיח רוני עם שקית מאפים פניו היו מבוהלות, הוא הביט בי וחייך, נו סוף
סוף ?, מה סוף סוף איפה אני ? אתה בבית חולים מחוץ לפראג, למה מחוץ לפראג,
כי לא מאשפזים אנשים זרים בבתי חולים בעיר, את כל הזרים מאשפזים בבית חולים מבודד אולי הם נושאים מחלות שיכולות להדביק, איזה מחלות, מה אני
עושה פה? המטורף הזקן חשב שאתה זה שבגללו אשתו ברחה ממנו ואז הוא הוריד לך את המקל בראש, הם כבר היו פה פעמיים לבקר, כמה זמן אני שוכב פה ? שלושה ימים, ומה אומרים הרופאים, שקבלת מכה חזקה ושזה יעבור.
שעה אחרי הגיחו לתוך החדר זוג אנשים הדור ומצוחצח, הגבר נראה כמו בעלים של
חברת מכוניות יוקרתיות והאישה כמו רוזנת מהיותר יפות והמטופחות שזכיתי לראות, האישה אחזה בידה זר שושנים לבנות ולא אמרה דבר, הגבר קירב כסא
למיטה והציע לאשתו בתנועה מאד נימוסית לשבת, הוא עזר לה להסיר את המעיל
היא התיישבה לידי זקופה כמו סוסה אצילית, מגופה נדף ריח עמוק ומלטף שלא הרחתי בחיי, על אצבעותיה נחו טבעות עמוסות ביהלומים, הכל מטופח אצלה להפליא. מי היה מאמין, איפה הגברת שהתפרקה לפני יומיים ואיפה המאדאם שיושבת מולי.
היא לקחה את ידי וליטפה בעדינות אחרי רגע התקרבה אל פני ואמרה באנגלית עם מבטא רוסי כבד אנחנו מצטערים צער עמוק על מה שאירע לך, בזויות עיניה הופיע לכלוכית, אסור שדברים כאלה יקרו, לא עניתי חשבתי לעצמי שתדבר שתוביל למה להתערב שוב, בעלה עמד כל העת מעליה והנהן בראשו, אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה אם תוכל ותבין לא להביא את הסיפור לידיעת המשטרה, למה שאלתי, היא הביטה בי עמוק מבטה הפך נוקשה וחסר פשרות היא התקרבה עוד טיפה ולחשה כל מה שתבקש תקבל וככה הכל יסגר בשלום.
היא הביטה על בעלה והוא תחב יד לכיס המקטורן והוציא שקית נייר לבנה ותפוחה
היא לקחה את השקית והחליקה אותה אל מתחת לשמיכה, היבטתי בה ולא הגבתי
הרגשתי כמו בתוך סצנה שלקוחה מסרט אפל. היא נישקה על מצחי ובקשה לקום
עדין לא פציתי פה, הבנתי שמרגע זה הסיטואציה צריכה לעבוד אך ורק לפי הקצב
שלהם אחרת אני עשוי להישאר בבית חולים הזה לעוד הרבה זמן.
כשבאתי לשלם עבור השהייה בבית החולים ביקשו להודיע לי שהשטרות מזויפים.