הוא : איזה חתיכת תחת, למה הוא בא עלינו עם הכסף שלו, מי הוא חושב נתן לו
הכתר ..?
אני : מי ?
הוא : הגנבים נתנו לו כתר, ועכשיו הוא מלך הגנבים, אז עכשיו הוא בא להאכיל
אותנו בכוסברה שהלשון שלנו תתפוצץ מהטעם...
אני : הוא לא התכוון, על מה העצבים, בשביל מה ?
הוא: בשביל שיש סיבה ומסובב, בשביל שלא כל אחד ישתמש בנו לדוגמא ואפילו לא ישלם חצי לירה על זה.
אני : אם הוא היה משלם היית נרגע ?
הוא : משלם במה ? בכסף של גנבים ? אנחנו הפשוטים לא לוקחים כסף של גנבים
אני : אתה הרי לא יודע מאיפה לוקחים האנשים כסף בשביל לשם לך, אז מה איכפת לך...
הוא : איכפת וחצי, מה אתה מחבר שטויות, האנשים הטובים לוקחים לשלם
מאיפה שהאדמה שמבקשת מים, משם הם לוקחים, מה אני נראה לך לא מבין, הכסף של הנסיעה באה מהכיס של השלום לא של המלחמה.
אני : מאיפה אתה לוקח את המשפטים האלה ?
הוא : לוקח מהקדוש ברוך שמו, מאיפה שאיכפת, מאיפה שהמשקל של החיים לא
משקר.
אני : אבל פה קרוב צומח הרבה דשא בשביל גנבים...
הוא : לא בכל מקום שיש דשא אפשר לדרוך, תשאל את מרדכי הקדוש,
אני : מי זה מרדכי הקדוש ?
הוא : מרדכי הוא מנהל של הגינות עם הדשא ושל הקפה הכי שחור שמישהו יודע לעשות בתחנה שלנו.
אני : ולמה הוא קדוש ?
הוא : כי אלוהים נתן לו ברכה שהיה בן שמונה ועשה ממנו צדיק בשביל לשלוח אותנו לעבודה כמו ברכות לשנה החדשה, כמו המוביל הארצי...
אני : על מה אתה מדבר?
הוא : מדבר על החיים שאתם חושבים שאתם מבינים בהם, ואנחנו אין לנו ברירה צריכים לחיות אותם...
אני : תגיד לי למה אתה מאותת ימינה ?
בוא : ימינה זה כמו שמאלה...
אני : בכל אופן
הוא : אין בכל אופן, חאלס ביטלו, לא צריך את הבכל אופן הזה, עכשיו במקום הבכל אופן יש ועדות חקירה.
אני: יש לי איזה הרגשה משונה שאתה מאד מאד כועס,
הוא : איך לא, הכל מסביב כמו עיגול של ברזל הולך ונסגר לנו על הצוואר, רק מהטיפשות והמלחמות אז שלא נכעס ? איפה שאתה לא שם את השכל יש קוצים, איפה שאתה לא מכניס את היד יש בסוף עקרב צהוב שמשפריץ לך בפנים ארס, אז מאיפה אני אביא שימחה.
אני : הנה באה הפסקת אש.
הוא : מה קרה לך ? מי יודע לקבל פה הפסקת אש, מי יודע להיות בשקט שזה יצמח כמו שתיל, מי ייתן להפסקת אש לנשום, כולם יעשו חורים בהפסקה , כל מה שאולי יביא לפה שמחה יזול למטה איפה שיש מתים. ראית פופליטיקה ?
אני : לא
הוא : אלה מהצד של ביבי מסובבים את הסכין ואומרים שזה יותר גרוע ממלחמה,
אני : ומה אתה אומר ?
הוא : איך יכול להיות הפסקת אש יותר גרוע ממלחמה , תגיד לי אתה ? מה אנחנו כורדים שלא מבינים מה מדברים אלינו, מה נעמד להם על הלשון ? רק רעל לשפוך ולשפוך, אז מאיפה יבוא לאנשים האמונה בהפסקת אש כשאלה מדברים עם עניבות תוצרת חוץ בטלוויזיה על שזה יותר גרוע ממלחמה , תשאל אותי למה הם אומרים את זה ככה..
אני : למה ?
הוא : כי בוער להם התחת בשביל שיבוא הכסא, לא מרימים את העיניים בשביל
גרוש, לא חושבים טוב לנו רע לנו, זורקים לנו בראש אבנים חמות, אז איך יבוא
שקט פה.
אני : למה אתה חושב ככה ?
הוא : איך אתה רוצה שאני אחשוב ? מה אני פרופסור ?
אני : אתה שני פרופסורים ...
הוא : עזוב אותך מהשטויות, כולם מהתקשורת כועסים כי לא שאלו אותם, פתאום בא ראש ממשלה ובלי לשאול אף אחד שם לנו על המפה של היום הפסקת אש, כמעט לא כתבו על זה כלום, עכשיו התולעת עושה להם צרות בראש כי לא הם הביאו את המתנה, עכשיו כולם שם על הנייר יגידו שזה ספין.
אני : אתה לא אוהב את התקשורת...
הוא : לא אוהב ולא שונא, מתבייש.
אני : במה ?
הוא : יום שישי בחדשות של ערוץ 2 ישב על הישבן הנוח שלו הבן אדם עם העיניים הכחולות והקול של הנייר זכוכית וכעס וצעק על הצבא שלא מבין מה קורה בעזה, הוא מבין, הוא יגיד לכולם מה לעשות ושאף אחד לא יתקרב כי הוא בקריזה, למה מה, מי נתן לו נייר עם חתימה להגיד כאלה דברים, מה ? הוא מנהל של הצבא ? מאיפה יש לו אומץ כזה להיות חוצפן ? למה מי הוא ? זה מביא בושה, זה עושה לי חור בבטן אם אתה רוצה לדעת.
אני : הצבא לא מי יודע מה, אולי טוב שמישהו אומר כאלה דברים,
הוא : טוב שמוב, אומר איפה ? בטלוויזיה ? הם לא דיברו מספיק העקרוטים האלה בימים של המלחמה, הם לא דפקו לנו את הנשמה עם כל השכל הגדול שהם חשבו שיש להם, ראית איזה חגיגה הייתה שם אצל הנבלות שהם קיבלו אוטוסטראדה מהטלוויזיה שלנו את כל מה שצריך לדעת בשביל לפגוע .
אני : אבל ככה זה היום כולם מדברים ...
הוא : אז שיחתכו להם את הלשון, היא נהייתה ארוכה כמו רחוב הרואה ברמת גן
אני : אבל היום יש חופש דיבור,
הוא : אז מה , חופש זה לא אומר חופש לגמרי, רק בגלל שיש חופש צריך מה זה להיזהר..
אני : ממה צריך להיזהר.
הוא : אתה לא מבין כלום, אנחנו לא הפסדנו במלחמה בזמן המלחמה, אנחנו הפסדנו את המלחמה אחרי, תראה מה קרה פה עם כל הבאלאגן, תראה מה נהיה
פה אחרי, חרבו דרבו, כולם הוציאו סכינים וחתכו כמו עולם תחתון, על מה אתה
מדבר...
אני: אבל ככה זה אחרי מלחמות, מלקקים את הפצעים...
הוא : איזה מלקקים ואיזה בלטות, מה אנחנו ילדות, אין לנו כוח בביצים, מה נהינו
בחורות מרוסיה, אתה לא מבין אין לי נו חצי רגע ללקק, תיכף ומיד צריך לעמוד כמו עמוד בטון, על מה אתה מדבר.
אני : אתה מגזים לא ?
הוא : מה מגזים ? תשמע מה שג'ינו אומר לך, עוד יום יומיים שלא יהיו יריות ולא
יהיה על מה לכתוב תתחיל פה בפנים מלחמה שרק אלוהים יודע לאן היא תעוף...
אני : מה זאת אומרת ?
הוא : זאת אומרת ועוד איך, פתאום לא יהיה על מה לכעוס ועל מה לדבר וכולם יוציאו את הנבוטים ויתנו בראש, אתה יודע מה הכי מפחיד אותי פה ?
אני : מה ?
הוא : כאן, אם אין אקשן עושים אקשן, כבר לא רואים על העיניים מה נכון ומה לא נכון, פה אנשים לא יודעים מה לעשות עם עצמם אם יש פתאום שקט.
אני : אתה מודאג ?
הוא : לא, אין כבר ממה, סבא שלי תמיד אמר אחרי שפל באה גאות זה חוק טבע אי
אפשר לבטל..
אני : סבא שלך חי פעם לא עכשיו..
הוא : מה זה קשור ?
אני : תגיד אתה מה זה קשור?
הוא : קשור וחצי, פה הכל קשור, קשור חזק, חונק.
אני : עשה טובה , תעצור לי בפינה על יד תחנת האוטובוס...
הוא : שיהיה לך לבריאות , תמסור דרישת שלום לחברים שלך השמאלנים ,
אני : אמסור..
הוא : תגיד תגיד בחיאת ראבק..אסי דיין באמת מדרוב או שזה סתם רק בשביל הטלוויזיה...
אני : ה כ ל בשביל הטלוויזיה...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה