ויקטור וערן.

הוא צרח בהונגרית "יש לי בשבת שלושים אורחים על הראש ואתה אומר לי פתאום שאיבדת את הסיר, אתה מבין בכלל על מה אני מדבר ,שלושים אנשים ואתה מספר לי סיפורים ועוד מערב את הקדוש ברוך הוא" ,

הוא טרק את הטלפון ומשך אותי ביד אל המרפסת "בוא תראה מה הם שלחו לי במקום", במרפסת שהשקיפה לתוך נוף הונגרי חורפי ואפור עמד מבויש סיר ענק נטול אישיות "ועוד אין מכסה" הוא הוסיף על סף בכי, "אין להם מושג לחבדניקים האלה הם ביקשו סיר לאיזה אירוע ואיבדו לי אותו" ,

הסתכלתי עליו מלא צער ושאלתי בחוסר רגישות "מה אתה הולך לעשות עכשיו לא מדובר פה בסתם סיר" חשבתי לעצמי זה זמן טוב להשתתף ולהזדהות ובין רגע התחילו לי מחושים בצד שמאל מה שמסמן בדרך כלל מתח וירידה מתונה של רמת הסוכר בדם.

ויקטור וערן גרים בבודפשט כבר לא מעט שנים הם עסוקים רוב היום בבניית בניינים וקניונים, בערב הם מלכי הלילה של העיר, אין מקום חדש או ישן שהם מגיעים אליו ובעלי המקום לא עוברים לדום מתוח.
שום פתיחה או סגירה של איזה בר או דיסקוטק בעיר לא נעשה לפני שערן נותן את דעתו ואישורו המקצועי .

ישבנו לאכול ארוחת בוקר ועיקר השיחה נסובה סביב הסיר, ערן מוטרד וזה מכניס
את כל המערכת לחוסר שקט ועוויתות, ויקטור אמר לו "תשמע במקום לפוצץ
ורידים קפוץ תקנה סיר ונגמר הסיפור", "לקנות סיר אתה עושה צחוק" התפרץ ערן
"אני צריך סיר מקצועי", "בסדר מקצועי על מה ההמולה " הוא שלף את הארנק
ומסר לו חבילה של שטרות "סע תקנה ותירגע ".

אני מודה שזה היה רגע לא קל, מי שרגיש במיוחד יכול לראות שגם ויקטור היה
מאד מתוח הוא רק ידע להסתיר את זה. ככה זה שניהם, ויקטור שומר פסון מחושב
ומפענח ביסודיות את הסביבה, וערן פיכח כמו שד, פעיל, לא רגוע, והחלטי.

ויקטור ואני נסענו ברחובות הרטובים של בודפשט וכשהגענו לרחוב צדדי ושקט הוא עצר את המכונית והתקשר לערן "אתה יכול להיות רגוע" הוא לחש לתוך השפופרת "השעועית הלבנה בידינו ואתה מרגע זה ממתן טורים כי אני הולך לשים אותה במים ושאף אחד לא יגיד לו מה לעשות, הוא טרק את הטלפון ושאג שאגת ניצחון.

לא התעניינתי שלא להרגיז, אני מודה שחסרה לי לא מעט אינפורמציה, אבל הולכת
ונרקמת פה דרמה שרק שד הונגרי אמיתי יודע איך היא תתפוגג .

ערן נסע אל מחוץ לעיר לקנות סיר, נשארנו כל העת עם יד על הדופק לדעת שלא הולך להיות ברוך נוראי מחר שיבואו שלושים גויים גרגרנים לשאוב את המאכל הכי יהודי, ושחס וחלילה לא תתפתח פה פקינג תקרית דיפלומטית.

אנחנו יושבים בבית מתוחים וצופים החוצה אל החורף, ויקטור מביט כל הזמן על השעון , הוא רומז לי שתוך כמה רגעים על פי כל הסימנים אמור להיכנס ערן עם סיר מקצועי חדש מהחנות. מתחיל להסתמן פיתרון וזה כמובן עוד לא סופי אבל באוויר מורגשת הקלה.


אני מתחיל להרגיש טיפה יותר נוח, חלצתי נעלים,

נשמעה טריקת דלת, שנינו הפסקנו לנשום, אל החדר הגיחו זוג ידיים שאוחזות בסיר ענק ונוצץ, ויקטור פלט אנחת רווחה, פניו של ערן הגיעו רגע אחרי הידיים, הוא הזיע וחייך מאוזן לאוזן.

טוב אפשר להודיע לדירי הבניין שהם יכולים להירגע נשם לרווחה ויקטור .
"נו איך הסיר" דחק ערן, "מהמם" תמך ויקטור "לא כל יום רואים סיר כזה ".

ערן הניח על השיש חתיכות ענקיות של בשר מעושן, הוא השחיז את הסכין בתנועות של רב אומן וביתר את החיה לחתיכות סבירות, ויקטור קרקר סביבו ונקה במגבת מטבח את השאריות, בתחתית הסיר הוא הניח פרוסות עבות של תפוחי אדמה מקולפים ועליהם הוא הניח את חתיכות הבשר ועליהם הוא פיזר את השעועית שויקטור הניח במים,

שקט טורדני אבל חיובי ליווה את תנועותיו המאד חסכוניות של ערן , הוא שיגר פקודות וויקטור נע בעקבותיו, הוא הוסיף עוד מיני קיטניות ושוב בשר וקישקה וביצים ועצמות עסיסיות, ויקטור בדק כל הזמן שהכל רץ לפי טבלת זרימה שהוכתבה ימים לפני.

עוד רגע הכל נסגר למנוחה ארוכה על פלטת שבת הונגרית, אבל לא, הכל קפא פתאום ערן הסתכל עמוק לויקטור בעיניים ומסר בקול סמכותי הגיע זמן הקוגל, על פניו של ויקטור הופיע חיוך של זכייה, אם חס וחלילה מישהו היה שוכח את הקוגל אף אחד לא מסוגל לצפות לאיזה מבוך היה נכנס הבית,

תוך רגע רקח ערן מבצל וקמח סולת גלילים של קוגל, עכשיו זה סופי אפשר לנסוע לווינה לאכול ארוחת ערב ושהחמין יתבשל בסיר החדש כל עוד טעמו ברוחו.
חזרנו מוינה בשעת בוקר מוקדמת את פנינו בכניסה לשכונת המגורים קיבל ריח יהודי שעל פי כל הסימנים מבטיח אירוע שלא יפסיקו לדבר עליו, ערן מולל באפו לדעת שמדובר בריח מדעי כי ויקטור ואני ילדים ואין לנו מושג איך מאבחנים ריח. ערן כחך בגרונו ואמר פצצות לגבות או בהונגרית פצצות לגבות.

בשעה שתיים הכל עמד מוכן בלובי של שכונת המגורים, באו מספר לא מבוטל של אנשים במיטב בגדי סוף השבוע.
גברת אחת באה עם כלב קטן ורגזן שכל הזמן נבח והטריד,
היו כמה וכמה תינוקות שאיך שלא תסתכל על זה וכמה שזה ישמע לא מספיק אבהי לאכול חמין לא באים עם תינוקות .

הכמויות היו לא רציונאליות, יש להם יכולות להונגרים האלה...
תיראו מי שמדבר ..

אחרי שעה מאד מאד טעימה ומאד אינטנסיבית של לעיסה התפרקנו לתוך כורסאות עור שרבצו באולם הכניסה, למחרת מוקדם טסתי לצריך מחוסר ברירה נאלצתי לבלות את כל זמן הטיסה בשירותים, בסוף הטיסה כשיצאתי מהשירותים עמד הדייל הראשי לא רגוע וחדשן, הוא ביקש לבדוק אם אני בסדר ואם אין לי סכין יפנית בכיס, נשבעתי בכל היקר לי שאני בשלבי עיכול אחרונים וזה מצריך שירותים צמודים, הוא לא קנה את הסיפור וביקש בנימוס שאני לא אזוז מהמקום, מיד הצטרף אליו דייל נוסף שניהם נראו חמורי סבר התבקשתי להציג דרכון צחקתי לעצמי ופתחתי את דלת השירותים בקשתי מהדייל הראשי שיתקרב, הוא טחב את ראשו פנימה ואז הוא הבין שלא מדובר בפעולת חבלה מדובר במתקפת גזים.