יום חמישי, 17 ביוני 2010

פינג פלויד.

ימים ארוכים היינו ספונים בתוך כיתות לימוד ומייסרים את עצמנו במעט אוכל
ומים וחודרים חשופים ובורים לתוך מחזותיו של שיקספיר ואיבסן וארתור מילר, מדקלמים מונולוגים מתוך סירנו דה ברז'רק, שומעים ונושמים באדיקות את צרחותיה של נולה צ'לטון ונולדים אל תוך הקצב של מייקל אלפרדס, בשעות המוקדמות של הבוקר היינו מתפלשים בתוך שיעוריה של נועה אשכול שהמציאה אז
את שפת התנועה, הכל בתוכנו היה נתון ללימוד של שעות על שעות, רצינו להיות שחקנים ומהר.
בשעות המאוחרות היינו יוצאים לאוורר את הגוף במועדון ברברים לשמוע ג'אז.
באחד הלילות המאוחרים באנו אל חבר שאביו היה יצרן גדול של מגבות, הוא גר
בבית פרטי ברמת אביב, כלום לא היה בסלון חוץ ממערכת סטריאו מסורבלת ושני רמקולים שנראו כמו שני גורדי שחקים, חיים הביא מהקיבוץ גידול משובח של עשב
ירוק ורקח סיגריה דחוסה, הוא שאל את סיני אם יש לו את הפינק פלויד החדש, שאלתי את חיים הפיג מי... וחיים הסתכל לתוך עיני מבויש ואמר אתה יודע מה ? היום אני מעביר אותך שיעור שלא עברת בימיך.
הוא הגיש לי את הסגריה וביקש שאשאף מתוכה עד הסוף, וכך עשיתי, כי אז עשינו
כל מה שביקשו מאיתנו.
הוא ניגש למקלחת והביא משם מגבת צבעונית גדולה, בתוך הראש התחילה איזה
מכשפה לעשות מעשי כשפים, הוא קיפל את המגבת הפך אותה לכרית והניח אותה
על הרצפה. שכב ותניח את הראש על המגבת הוא פקד, נשכבתי הוא קירב את שני
הרמקולים אל הראש, רמקול מכל צד, נתקפתי חרדה ובקשתי לדעת מה הוא זומם, הוא הניח על הפטפון את התקליט החדש של הפניק פלויד The Dark Side of The Moon , מתוך שקט תוקפני פרץ פתאום צלצול של שעון יקיצה כמו סילון נפט שפורץ
מהאדמה, הגוף קפא נזרקתי לעומק שמים עם עננים אדומים, גיטרה בוכייה
חדרה לי לתוך הצנרת ומלמלה תפילה, פעם ראשונה שהתחברה לי בראש מוסיקה
פסיכדלית עם ליריקה הומוריסטית מין קצב וצליל על סף שיגעון, פעם ראשונה
ששמעתי שיר מעל שלוש דקות, הרגשתי כמו מתבונן בלידה של יצירה. מאז ,
דיויד גילמור שם לעצמו כתר והפך למלך בעולם התרבות שלי, על כל צעד בקשתי
לשחזר את הסצנה שעברתי בלילה בביתו של החבר .
לא מעט בנות יקרות הפכו לחברות קרובות אחרי ששכפלתי עבורן את הסצנה הזאת. מאז ועד היום דיויד גילמור והפניק פלויד הם מדד לבדיקה לפני ואחרי כל
תקליט שהכרתי או שמעתי.
לפני כמה שנים בדרך לירושלים צלצל הטלפון באוטו, מירון צווח לתוך הרמקול
אנחנו נוסעים ללונדון יש שתי הופעות של הפניק פלויד, מתי? בשבוע הבא ביום שלישי, וכרטיסים שאלתי, אין כרטיסים חיפשתי מתחת לאדמה, ניסע נעמוד שם
יש בטוח כרטיסים בבלק מארקט...אתה בא אני מזמין עכשיו כרטיסי טיסה, מה זה בא, בא ועוד איך...נצא שלושה ימים לפני ונחזור יומיים אחרי, החיים קצרים הוא צרח, מי שמדבר..
בועז הצטרף, כשעלינו לטיסה הוא אמר בבולגרית אם לא נשיג כרטיסים נצייר
אותם ונכנס, ושבועז אומר נכנס נכנסים.
בשדה התעופה היתרו היה תלוי פוסטר ענק של הלהקה, הלב שדר פולסים ארוכים של שמחה .
נסענו לגור בסויס הוז לא ממש במרכז אבל קרוב לשוק.
לקחתי על עצמי את תפקיד המודאג וכבר שהתמקמנו במלון ניסיתי לגרור אותם לקונסיירג' לבדוק אולי הוא יכול להשיג לנו כרטיסים,
מה אתה לחוץ יהיה בסדר אמר בועז. בכסף אפשר לקנות הכל.
למחרת בבוקר אמרתי להם שאני חייב לקפוץ לאיזה מקום שאישתי שלחה אותי
ותוך שעה אני חוזר.
לקחתי מונית ובקשתי מהנהג להסיע אותי אל האולם ששם תתקיים ההופעה בעוד יומיים, אמרתי לעצמי אני חייב להבין את הגיאוגרפיה אולי הקופות במקרה פתוחות ואלוהים יסדר לי על המקום שלושה כרטיסים ואני חוזר כמו מנצח למלון,
עוד בארץ הכנתי מעטפה סגורה עם אלף פאונד ואמרתי זה הסכום שאני מוכן לשלם לכרטיס, הייתי עמוק בתוך הטירוף .
הרחבה בכניסה לאולם הייתה רגועה , פה ושם עמדו אנשים ודיברו, מדי פעם חלפה
משאית ונכנסה בשער האולם, התקרבתי לקופות היה תלוי שם שלט שכתוב
בו בטוש אדום סולד אוט.
אמרתי לעצמי אני לא זז מהרחבה בלי כרטיסים.
אחרי שעה הבנתי שאני סתם עומד ומייסר לעצמי את המוח והחברים במלון בטח על קוצים.
ביום ההופעה אכלנו צהרים ויצאנו לאולם, הלב פעם כמו לפני הצגת בכורה,
מירון ובועז נראו רגועים.
בועז נחשב לצייד מיומן של הזדמנויות, יש לו יכולות אדירות לזהות ברגע חלון הזדמנויות, להכניס את הרגל, ואחרי זה משמרות המלכה לא יעזרו, הוא הוציא
מתוך תיק צד שלושה תגים מפלסטיק עם שרוכים אדומים ואמר לנו לתלות על
הצוואר, הסתכלתי בתג היה רשום בו בעברית, תלבש הוא דחק בי. הוא הוציא מכיסו חבילת כרטיסים לא מזוהים והחזיק בידו, בין רגע הוא הפך לספסר...
לעברנו התקרבו שנים שלושה אנגלים לא מגולחים עם תגים על הצוואר, בועז לא
תיקשר איתם במפגיע, אחרי כמה רגעים לא בריאותיים הוא פנה אל אחד מהם "האו מאצ'" הבחור היפנה מבט "סיקס הנדרד..." בעוז הסתכל בו כמו רוצח..
סיקס הנדרד פאונד פור טרי טיקסט...פעימות הלב שלי הפכו ללא סדירות, יש לנבזה האנגלי כרטיסים ביד ובועז משחק אבו עלי, האנגלי לקח את בועז לצד ואחר שני רגעים בועז חזר עם שלושה כרטיסים.
לא הצלחתי להבין מה קרה בכמה רגעים האלה, מה סיפר בועז, העובדים הטכניים
של המופע גונבים הזמנות ומנסים למכור אותם ככרטיסים, הוא חשב שגם אני
עובד טכני בגלל התג, אמרתי לו שיש לי כרטיסים לא טובים ואני צריך שלושה
טובים, פה משפט שם משפט ,טפיחה חברית ,אחוות עובדים והוא נתן לי שלושה ב-600. הוא היה יכול למכור כל אחד ב-600...
רציתי לנשק את בועז נשיקה צרפתית.
אני חייב אספרסו ארוך חזק ואכזרי להוריד את מפלס הלחץ שהצטבר בחצי השעה
האחרונה, אני הולך לראות את הפינק פלויד מי היה מאמין, הפניק פלויד שיושבת
לי שנים כמו וירוס עמוק בתוך הגוף, עוד רגע...
פתאום חושך מטורף, הכל טעון כמו לפני הטלת הפצצה על ירושימה, מתחתי עוברת
סיגריה דשנה שמפיצה ריח הרסני אני לוגם מתוכה כל עוד רוחי בי ומעביר הלאה, פריטה ראשונה וחודרת של גיטרה מפיצה אור שמש על הקהל, אלוהים ישמור עוד
רגע הלב עף לי החוצה.
במשך שלוש שעות לא ידעתי את נפשי, הדם בגוף עשה כפול סיבובים, שאגתי את כל
שנות בחרותי החוצה, מי לא חזר אל הזיכרון, הגוף ניגן ושר וחיבק, בסיום ההופעה
זחלתי לשירותים התיישבתי על האסלה ובכיתי בכי ארוך.

קראתי בעיתון שבשבת יש מופע צדקה בלונדון,
בועז עבר מאז ניתוח מעקפים, מה אני הולך לעשות עכשיו , לך תבנה על אנשים .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה