איש חשוב.

המולה דחוסה בפתח הבית בישרה על בואו של איש חשוב.
בתוך החדר הצטופפו עשרות גברים חלקם עטורי זקן פרא, רובם אחזו בידם ספר
תפילה והיו עטופים בטלית, איש בשחורים מלמל מילים וכולם ענו אחריו אמן צווחני, יתגדל ויתקדש שמי רבא...דני עמד מקורב לתוך דפי הסידור ודיבר אל
עצמו, עיניו היו אדומות ובחולצתו יש קרע שעשה לו הקברן בבית הקברות, הרבה
קדושה ולב קרוב סימנו את הרגע, מחוץ לבית ישבו הגברות וגלגלו שיחת חולין.
על שולחן עם מפה לבנה היו פזורים בכלי פלסטיק שקדים וזיתים ירוקים, ישבתי
והבטתי אל הכניסה לראות מי הנכנס, שלושה אברכים היו עסוקים בסידורים אחרונים הם היו להוטים ודיברו כל העת בטלפונים ניידים, אחד מהם נראה גבוה וחזק כמו עוג מלך הבשן הוא הסתכל בחשדנות על היושבים בחדר, פניו היו רציניות
ונטולות הבעה, שום תנועה מיותרת הכל מדוד ומחושב. בקשתי לשאול את אחד
האברכים על מה ההמולה הוא הביט בי וגיחך, מרן ורבנן הרב היחיד והעטור הרב פינטו בדרך לכאן לדרשת ניחומים, אבל אסור לך לדעת, הנהנתי בראשי והסוד
נשמר בינינו לעוד עשר דקות שלמות.
בלי שאף אחד נתן אות כל הנוכחים נעמדו והתחילו נעים קדימה ואחורה. עמדתי
חסר אונים והסתכלתי לתוך ספר התפילה חשבתי כמה אני בור ורחוק וכופר, אין לי
צל של מושג על מה ממלמלים החברים ומה מביא אותם למלא את הפקודות בכזאת אדיקות, דני הרים את העיניים לבדוק שלכולם נוח, לתוך הכניסה נדחסו עוד מספר
אברכים עם פנים מודאגות, אחד מהם ביקש לסמן לדני שזה הרגע, דני שוב הרים
את עיניו ובטוב ליבו סימן לאברך המודאג שהכל בסדר וכבוד הרב יכול להיכנס.
מתוך הכניסה הגיח איש הדור בן ארבעים, שערותיו ארוכות כמו של נער פרחים,
משקפים עבות כיסו את רוב פרצופו, הוא צעד ברכות צעד אחד קדימה והביט בסובבים, ידיו היו מכונסות על דש מעילו, מדי פעם הוא ליטף את זקנו וארג את פאותיו אל מאחורי האוזניים.
הס הושלך בחדר.
כולם השיאו את ראשם לעברו של הרב והוא הביט שוב ושוב אל תוך החדר ומיד אחרי השפיל עיניים והתחיל מהלך אל כסא שעמד במרכז דני בא לקראתו, הרב
נטל את ידיו של דני וקירב אותם אל ליבו, הוא הביט בו עמוק ומלמל דברי ברכה, דני הוביל את הרב ועזר לו לשבת.
התנהלותו של הרב הזכירה התנהלות של איש בא בימים, תנועותיו כבדות ומגושמות, קצב הליכתו מייגע, חשבתי לעצמי הרי מדובר באיש בן ארבעים לא יותר, מאין סיגל התנהלות כל כך זקנה ומבוגרת, הוא התיישב והמשיך למולל
בזקנו, חלק מהסובבים ביקש לגשת קרוב ולנשק את ידיו.
הרב פתח בדברי ניחומים והשיא דרשה על דברים שבין עני לעשיר, לבין איש חיים
ואיש מוות, על חרדת המוות והמשמעות העמוקה שבו, ואני תמיד חשבתי שהמשמעות העמוקה היא בחיים, ועוד מיני משפטים שלא ירדתי לסוף דעתם
אבל נשמעו מתוקנים עם הרבה פיוט וחוכמה.
כשסיים הרב את דבריו קמו ללחוץ את ידיו כל מי שיכול היה, עמדתי שעון על המקרר במטבח והסתכלתי על פני האנשים ועל חרדת הקודש שהם רוכשים כלפיו,
היה ברגעים האלה מופע אנתרופולוגי מרתק, בין החברים היו פרופסורים וקובעי דעת קהל, היו פרנסים מכובדים ובליינים וכולם נעמדו בתור ללחוץ את ידיו של הרב ולקבל ממנו ברכה לחיים טובים ובריאים.
לכל אחד מהם הקדיש הרב תשומת לב וחיוך רחב ודיבר במשפטים מדויקים
על ימים טובים ואחרי שסיים כל אחד התרווח בתוך נשמתו וחיוך של ניצחון רחש על פניו.
דני הסתכל בי וסימן לי להתקרב, סירבתי בנימוס והוא דחק בי, קרבתי בצעדים מהססים בתוך שדרת האנשים שהמתינו, דני לקח את ידי וקרב אותה לידו של הרב
הוא הציג אותי בפני הרב, הרב לקח את ידי וחדר בעיניו לתוך עיניי, הוא אמר
בשפה שקטה ובוטחת דברי ברכה לבריאות הצלחה ולאריכות ימים, והוסיף דברים מעודדים על פרנסה ועל אבהות טובה, הוא לא הרפה מידי, הוא הוסיף והחזיק אותה עוד דקה ארוכה ולא אמר מילה רק הסתכל וחייך חיוך טוב ומבין.
כשהלכתי משם חיבקתי את דני ובקשתי להודות לו ולא ידעתי על מה.

באמצע ישיבה ארוכה, שלושה ימים אחרי, צלצל הטלפון הנייד ועל הצג הופיעה קידומת של מספר מחו"ל, בקשתי סליחה לחצי דקה ויצאתי לענות לשיחה, שלום מדברים מפריז ואנחנו מבקשים לעניין אותך... בקשתי מהדובר לדבר יותר לאט ויותר רהוט כי שפת הגויים קשה עלי, הוא המשיך להלל ולשבח עבודה שעשיתי והזדמן לו לראות , הוא ביקש כל מיני בקשות והציע כל מיני הצעות...
בסוף הוא מסר לי מסר מאד ברור על עתיד מבטיח וסיים את השיחה.
עצרתי את נשמתי,
לא בכל יום מזומנת שיחה כל כך קונקרטית וכל כך מרגשת.

אני מבקש מכם אנשים טובים סליחה ומחילה
אני מנוע מלפרט פעמיים,
פעם, שלא תבוא עין לא טובה ותשחית ברוע לב את התקווה.
ופעם, כי זה מה שהם ביקשו.
שהכל יבוא אם יבוא בשמחה על מקומו בשלום אני מבטיח לדווח עד הפרט האחרון.

אין לי מושג עם יש קשר או אין לברכתו של הרב ,
אבל אלה פני הדברים וכך הם קרו באמת התורה.

אמר לי איזה חבר גדול בחיים אחרי שספרתי לו,
תספר זה מפיץ ברכה ומזל טוב...
והקנאים שאלתי
אל תהיה ילד הוא אמר לי, מה שכתוב על המצח ראוי שתראה העין.