לא יכול להשתין.

יש לי חבר שמקפיד לדווח לי בסוף כל יום על מצבו הבריאותי , מין נוהל כזה שהפך ממכר ומורט עצבים , בכלל הוא לא יכול רגע בלעדי...
ברוב המקרים מתפתחת שיחה דו כיוונית שעל פי התרשמות של כל צנזור בריאותי או רופא לא מוסמך מדובר בשיחה עם נטיות סופניות שאחריה כל מה שנשאר זה שנים שלושה דברים לאסוף ולהציע למכירה בחצי מחיר .
החבר היקר סובל כמעט מכל דבר אפשרי ואם מישהו מחפש איזה מיקרוב עם שם מקורי מוזמן להתכתב איתו , כי כל חצי קשר כזה מוסיף לו לפחות עוד מעלת חום אחת או גורמת לו לדפיקות לב לא סדירות סידור שמרומם לו את הנפש עד קצה השמים , כמובן שאסור לכם להסגיר את המקור וגם אם תגידו שאני אמרתי הוא כנראה לא יאמין כי העובדה שלו זה לא להאמין .
אני מודה בלב דואב שעולה לי בבריאות לשמוע אותו כל כך פורה וכל כך חולה , כי איך להגיד את זה בלי לפגוע בזכויות המחלה שלו גם אני לא מי יודע מה בריא ומי יודע מה חזק , וכל שיחה כזאת לא מוסיפה לי כדוריות לבנות .
בדרך כלל אחרי שני רגעים השיחה בייננו מתהלכת על קו עדין שמפריד בין כעס עמוק לבין מחושים קרדיולוגים בצד שמאל , הוא תמיד יותר מבין , ויותר חולה , ויותר מסכן , ואף פעם זה לא מקדם אותנו לשום מקום .
ביום חמישי הקיץ אותי צלצול טלפון ,
השעה הייתה מאד לא קונבנציונאלית הוא לא ברך ולא היה נימוסי הוא מיד התנפל ושאל בקול רועד אם במקרה אני מחזיק כדורים משתנים , שאלתי בטון של ממוחה בשביל מה כדורים משתנים ועוד בשעה כל כך מאוחרת , הוא ביקש בלחש שלא ניכנס לפרטים כי אולי מאזינים על הקו, אמרתי לו שאני צריך לחפש כי עד כמה שאני זוכר נגמרו לי הכדורים המשתנים ואני דוחה כבר קרוב לשבוע את חידוש המלאי , "אתה נורמאלי" הוא שאג עלי , "זה לא אנושי ולא אחראי המעשים האלה " הוא קרקר , "על איזה מעשים אתה מדבר? " ניסיתי להרגיע , "לא חשוב" הוא גבע , תמיד שלא היה לו מה להגיד הוא היה אומר לא חשוב , "מה יש לך ? " ניסתי בעדינות לחדש את הקשר , "מאז אתמול אני לא יכול להשתין " הזדקפתי כי זה נשמע לא פשוט ולא סימפטי , "מה זאת אומרת לא יכול יש לך לחץ ולא יוצא ? "לא " הוא ענה בחוסר סבלנות , "אין לחץ ואין מה שיצא..." השיחה עברה לפסים אישיים , ניסיתי לגייס את כל מה שאני יודע בתחום האורולוגי , בלי שהוא יקשיב ואני אומר את זה רק לכם אין לי ידיעות רחבות בתחום , אבל מה פתאום שהוא ידע , בקשתי ממנו בסמכותיות של רופא בא בימים ללכת לשירותים לשבת ולא לעמוד ולהתרכז ולחשוב כמה נעים להשתין , אין לי שמץ של מושג מושג מאיפה באה לי המקוריות הזאת בשעה כל כך דלוחה אבל מאז ומתמיד אני יודע שהמוח הוא יצרן המחלות הכי גדול ויצרן התרופות הכי גדול , הוא טרק את הטלפון , חזרתי למיטה ולא הצלחתי לעצום עין מקנאה ,

איך זה יכול להיות שהבן זונה הזה מביא על עצמו את המחלות האלה ואני חסר המעוף לא יודע להביא איזה וולה בחזרה .
אחרי שעה לא רגועה הצלחתי להירדם , בבוקר התקשרתי אליו אף אחד לא ענה .
חשבתי אולי הוא פונה לחדר מיון הכלב ועכשיו הוא מבלה שם בין הרופאים והסדינים ואני זרוק פה בבית כמו סמרטוט עם עיניים טרוטות,
אחרי שעה ארוכה הוא התקשר ומסר לי שזה עבד הוא ישב והכל הסתדר, הגבתי באופן מאד מדציני כאילו אין שום אופציה אחרת .
בקשתי ממנו לדעת לאן לשלוח את החשבון , והוא אמר לי בלעג למה מכל דבר אתה עושה הומור .