פוליפים.

אימי הסירה מעלי את השמיכה וטלטלה אותי בכוח רב, השעה הייתה חמש וחצי
בבוקר, בחוץ עבר טרקטור שנסע אל השדות לחרוש לקראת הקיץ, בחדר הילדים היו תלויים מהתקרה ציורים שצירנו לקראת האביב, בחדר הגדול ישבה על כסא נמוך בלה גרינבום המטפלת שלנו וקיפלה במסירות תחתונים, כשסיימה לקפל היא
הניחה כל אחד מהם בתוך תא, על כל תא היה רשום שם, במיטה מולי ישן דובל'ה ולידו ישן אליעזר ומולו ישן איתמר, בחוץ נבח כלב שגרונו הלך והצטרד, אמי האיצה בי נו אל תעשה חוכמות, זחלתי למקלחת לרחוץ את הפנים, בחדר המקלחת היו הרבה כיורים וממתלים שעליהם היו תלויות מגבות קטנות גם שם היה פתק עם שם מעל לכל מתלה, ריח של צנים קלוי מלחם שחור עלה באפי, אמי הגישה לי חולצה לבנה ומכנסים כחולים, לרגלי גרבתי גרביים אפורים ואותם דחפתי לתוך סנדלים שחורים שהיו מצוחצחות ומבריקות, על השולחן עמד ספל פלסטיק כחול עם קקאו חם וצנים מרוח בממרח שוקולד, תזדרז אבא מחכה לנו בעיגול
ומישה ארקה לוקח אותנו איתו לחיפה. מוישה ארקה היה רכז הקניות של לגין
מפעל שמייצר עד היום קופסאות פח. כל יום בשעה שש הוא היה נוסע עם המשאית לחיפה לערוך קניות וכל מיני סידורים, בימי שבת המשאית הזאת שימשה את החברים לנסיעה לחוף טנטורה להתרחץ בים, אבא ישב בקבינה ליד מוישה ארקה אימא ואני ישבנו מאחור על מושב עץ, הברזנט רעש מהרוח, אימא ליטפה לי את השערות ואמרה שאין לי מה לפחד זה לא יכאב תוך שני רגעים יגמור הרופא את הניתוח ואחרי זה היא תקנה לי ארטיק שוקולד כי זה מה שמותר לי לאכול, לא הגבתי, הסתכלתי אחורה מחוץ למשאית, חלפנו על בתים ישנים בני קומה, פה ושם
ראיתי שלטים עם ציור של בקבוק שמן או חפיסת סיגריות, על שפת הכביש רכבו אנשים על אופניים לחלקם היה קשור תיק עבודה לסבל, בעיני רוחי קלפתי את הארטיק ונגסתי ביס קטן שלא יגמר מהר, תמיד שאבא ואימא היו חוזרים עם החברים מאוחר בלילה מהצגה או סרט בחיפה הם היו עוצרים וקונים ארטיקים לילדים אני זוכר בלילות שהיו מעירים אותי לתוך ארטיק רך נוטף הייתי שומר את המקל להשוויץ בבוקר בפני שאר הילדים. בעליה לרחוב הרצל בחיפה אימא חיבקה אותי ואמרה נכון שאתה לא מפחד שאלתי ממה? היא אמרה לי משום דבר, אם תתנהג בסדר אני אקנה לך שני ארטיקים לא אחד שנים, הגענו לפתח גדול בבנין של ארבע קומות דלת הכניסה הייתה נעולה, מעל הפתח היה מודבק שלט ועליו היה רשום קופת חולים-חיפה. עמדנו על מדרגה רחבה אבא החזיק בידיו את עיתון למרחב ועיין בו בכובד ראש, אימא אחזה בידי, לא החלפנו מילה, על פנינו חלף איש זקן שסחב קופסת מעץ עם ידית ואל הקופסה היו קשורים בחבל בייגלך טריים.
אימא קנתה בייגלה אחד וחלקה אותו לשלושה חלקים, אל הפתח נאספו עוד
אנשים, יונה אפורה נעמדה במרכז הכביש וניקרה לתוך פרוסת לחם יבשה, לא הייתי אף פעם בחיפה כל שורות הבתים והכביש באמצע שנוסעים עליו נראה לי מפחיד לא כמו אצלנו במשק שאפשר להשתולל .
דלת השער נפתחה ואבא ואימא משכו אותי מהר במעלה המדרגות ריח צורב של חומר ניקוי עמד באוויר הגענו לתוך מסדרון ומול דלת שעליה היה רשום דר' סירוטה אף אוזן גרון התיישבנו על ספסל עץ והמתנו, אבא אמר לי שהוא יכנס איתי
לניתוח ושאני לא אפחד, מה זה ניתוח שאלתי, ניתוח זה כמו תיקון שעושים לאוטו
במוסך ניסה אבא להסביר באופן מאד פדגוגי, לא היה לי מושג על מה הוא מדבר.


מתוך החדר יצא איש שמן לבוש בחלוק לבן ענוב בעניבה אדומה על ראשו הייתה
מותקנת טבעת ברזל עם מראה קטנה, משקפי קרן גדולים נחו על קצה אפו,
הוא דפדף בקלסר עמוס ואחרי רגע הוא קרא לנו להיכנס, אבא לקח אותי ביד והכניס אותי לחדר גדול, אימא נשארה לשבת, במרכז החדר עמד כסא גבוה ואליו היו מחוברות חגורות חומות, מהתקרה ירד מוט שבקצהו מחוברת מנורה גדולה.
האיש עם החלוק עמד מעל כיור קטן וסיבן את ידיו, תושיב את הילד על הכסא פקד
האיש, אבא הרים אותי והושיב אותי על הכסא, האיש ניגש החלטי וקשר את ידי ואת רגלי בחגורות החומות, התחלתי לבכות הוא גער בי, ילד אל תבכה מה זה פה גן ילדים, זה מפריע,שקט ! הוא קשר לעיני חתיכת בד שחורה, הכל היה חשוך.
פתאום הוא פתח את פי בכוח והחדיר לתוכו מתקן שלא מאפשר לי לסגור את הפה נשנקתי מבכי, הרגשתי שחותכים לי את הגרון הכאב היה בלתי נישא הכל התערבב בתוך צרחות חנוקות של בכי, שמעתי את קולו של אבא מידי פעם... כבר גומרים, אחרי זמן הכל השתתק הרגשתי שאני לא יכול לבלוע ישבתי קשור על כסא מפורק מכאבים האיש בחלוק הלבן הסיר מעיני את הבד השחור ואמר עכשיו אין יותר פוליפים עכשיו אתה כמו שור. אבא עמד מעלי וחיבק אותי אימא נכנסה לחדר עם עיניים דומעות בידיה הרועדות היא החזיקה ארטיק שוקולד וקירבה לי אותו לפה נגסתי ביס קטן ניסיתי לבלוע לא יכולתי, האיש עם החלוק צעק עלי תבלע זה אנטיביוטיקה, אימא הסתכלה עלי ופרצה בבכי.
אחרי כמה שעות חזרנו לקיבוץ באוטובוס.
הלכנו לחדר של סבא מירון וסבתא סורקה הם השכיבו אותי על הספה בחדר הגדול, סבא מיהר לחדר אוכל להביא לנו צהרים וסבתא עשתה לי פודינג מלימון ושמה אותו לקירור בתוך קערת מים קרים שסבא היה מביא תמיד מהברז של המים הקרים בחדר האוכל.
אבא חזר מיד ללמד, אחרי שסבתא סוקרה סיימה להכין לי את הפודינג היא התיישבה לידי ועשתה לי סבתא בישלה דייסה, מהחלון ראיתי את מרים האחות בחלוק לבן עומדת ומחבקת את אמי למה עשית את זה לילד מיררה אמי בבכי. מרים נכנסה ושאלה בלי הבעה, כאב...עשיתי לה עם הראש כן, לא נורא בעוד שנים אתה ואימא שלך תודו לי.
בליל הסדר האחרון כאב לי טיפה הגרון ושאלתי את אימא שלי אם יש לה משהו לכאב גרון היא יצאה מהחדר וחזרה עם עיניים דמעות שאלתי מה קרה היא אמרה לי כלום.