מירי.

מירי ישבה על מוט ברזל שתמך בגדר של הרפת , על ראשה היה מונח כובע טמבל כחול , היא דפדפה בספר שירים של פנחס שדה .
היא לבשה מכנסיים קצרות צמודות שהבליטו ירכיים בשרניות , על פלג גופה העליון הייתה זרוקה ברישול חולצה ענקית שעשויה מכותנה בהירה מכופתרת בכפתורים לא תואמים , היו לה שדיים מאד גדולים והיא ניסתה להבליע אותם בתוך חלל החולצה .
עד כמה שהצלחתי להבחין היא לא ממש קראה , אולי בקשה להשראות אווירה ספרותית .
מידי פעם היא הרימה את עינה והציצה בנעשה .
השעה הייתה שש וחצי בבוקר , בעזרת מטאטא גס ניקיתי את שולי האבוס ודחקתי את שארית התערובת שהתפזרה בעת החלוקה , רוב הפרות היה נעולות בצאוורם בעזרת מוטות ברזל , ראשם היה רכון לתוך האבוס .
הטרקטור של יוחאי טרטר ברעש גדול , בעזרת מפתח שבדי הוא חיזק ברגים בתוך המוטור , ידיו היו שחרות .
מירי שאלה אם אני רוצה לשתות כוס קפה , הנהנתי בראשי , היא הסתכלה בי ואני הסתכלתי בה , מידי פעם במהלך הימים נעצרנו אחד ליד השני ולא אמרנו דבר , ביום שישי האחרון ישבתי לידה עם עוד מספר חברים בחדר האוכל לקבלת שבת .
ריח גופה חדר לתוך עורי ונשאר טבוע שם כל אותו הערב .
יוחאי צעק לעברי שאני אביא לו את הכד עם המים הקרים , עזבתי הכל ורצתי לתוך מכון החליבה, בפינת השתייה עמדה מירי , היא עסקה בהכנת קפה , אמרתי לה כמצטדק שיוחאי ביקש ממני להביא לו את הכד עם המים הקרים...
היא לא הרימה את ראשה , התקרבתי לארון פח שעמד בסמוך לשולחן , כאשר פתחתי את דלת הארון היא סובבה את ראשה וחיכה חיוך גדול , הבטתי לתוך עיניה היא המשיכה לחייך .
היא עמדה הכי קרוב אלי משעמדה אי פעם , הרגשתי חום בכל הגוף , היא התקרבה
ושאלה אם אני רוצה שהיא תעזור לי למצוא את הכד , לא עניתי , היית מהופנט לתוך פניה , היא התכופפה לעזור לי למצוא את הכד ,שדיה הגדולים הציצו מתוך החולצה , מצד אחד רציתי לנוגע לה בשדיים מצד אחר רציתי לנוס משם כל עוד רוחי בי .
לאן אתה מסתכל היא פנתה אלי תוך כדי קימה , פניה כמעט נגעו בפני , לשום מקום.
היא עמדה מולי, פיה היה רחוק מפי אולי שני סנטימטר , היא הוריד את עיינה והסתכלה עמוק לתוך שפתי ,
חשבתי אולי אני אתן לה נשיקה ונגמור עם העניין הזה , מה פתאום לגמור כמעט סטרתי לעצמי אולי זה הרגע להתחיל ,היא קירבה את שפתיה לשפתי , ורק הניחה אותם ,לא יותר . הרגשתי את נשימתה החמה פושטת לתוך פרצופי , היא עצמה את עיינה ונצמדה עוד טיפה ,
לפתע נשמע צעקה רחוקה..
"...בחור מה קורה לך שם עם המים אני עוד רגע אני צונח מצמא...
חטפתי מידיה את הכד ורצתי ליוחאי .
בלילה התאספנו בחדר התרבות של המשק לפגישה עם נציג מהנחל שיספר לנו
לאן פני הגרעין שלנו .
כשהגעתי לחדר התרבות מוקדם משנקבע ראיתי את מירי יושבת קרוב לרדיו ומאזינה למוסיקה קלאסית , עינה היו עצומות ורגליה שלובות ,


נכנסתי פנימה על הבהונות והתיישבתי בקצה החדר , הסתכלתי בה מתמסרת לצליליו של הפסנתר ,עוד ועוד רגעים כאלה קשרו אותי אל יופי נשמתה , רציתי שוב להיות קרוב אליה כמו בבוקר במכון החליבה .
מירי הרגישה שאני יושב בסוף החדר היא הפנתה את גופה לעברי והמשיכה להתמסר , פעם ראשונה בחיי שהקשבתי לנגינת פסנתר , פעם ראשונה שהרגשתי את הכוח שבא מתוך נגינה של מוסיקה קלאסית ,כל החושים התערבבו והעלו את סף ההתרגשות לצמרות השמים .
עד היום ברגעים של התרוממות ושלווה אני מניח דיסק עם מנגינת פסנתר , המנגינה אורזת את ההתרגשות ושומרת אותה לעוד הרבה זמן .
בסוף הפגישה היא ניגשה אלי ושאלה אם בא לי ללוות אותה לרפת כי בכל רגע
צריכה איזה פרה להמליט וחייב שמישהו יהיה שם , הסכמתי כמו שלא הסכמתי לכלום אף פעם .
הדרך לרפת הייתה חשוכה מדי פעם חלפו מעלינו עורבים והשמיעו צווחות , לא החלפנו דברים , מירי צעדה בבהילות להספיק ואני הלכתי מאחוריה .
פנס גבוה שהיה מותקן בכניסה לרפת האיר את החצר, פרה ענקית רבצה על משטח קש שפוזר בעוד מועד , היא גנחה בעניינים בוהות , מירי ליטפה את ראשה והביטה לאחוריה ,
"זה ייקח עוד זמן...אתה רוצה כוס קפה "
"כן , ברצון"
נכסנו לפינת הקפה , תוך רגע נעמדנו קרוב אחד אל השני כמו באותו בוקר,
מירי הניחה בתוך אחת הכוסות כף חשמלית והסתובבה אלי , עזרתי אומץ וקרבתי את שפתי לפיה , היא נצמדה בעדינות והשפילה את עיניה , אספתי אותה אלי בעדינות ,היא לא סירבה ,ידיה נשארו צמודות לצידי הגוף , הרגשתי את גודל שדיה נמעכים בעדינות אל תוך גופי, נשמעה גאייה ארוכה , גופה של מירי נדרך , הצמדתי את שפתי ובעדינות התחלתי לעסות את שפתיה , היא תחבה את לשונה לתוך פי , עוד ועוד גאיות נשמעו מחצר הרפת , הכנסתי את ידי אל מתחת לחולצתה ואחזתי בכפות הידיים את שדייה , הרגשתי כמו בכניסה לגן עדן ,מירי התמסרה כמו נסיכה,
היא חיבקה את גבי בחוזקה ובאה אל תוכי , היא התנשמה בכבדות , מידי פעם היא גנחה לתוך אוזני ואני כמי שעוד רגע מאבד את הכרתו מוסיף ללוש אותה , גניחותיה
התחברו אל תוך גיאיות כאב ארוכות שנשמעו מחצר הרפת .
הינו אחד בתוכו של האחר מבלי לדעת איפה אנחנו .
המים בכוס התאדו הכף בעוד רגע משחירה .
מירי יצאה בריצה החוצה וצעקה לי באו תיראה איזה עגלה מקסימה נולדה .