אתם השחקנים.

בחיי אלוהים בספר התורה שכל מילה שרשומה פה אמיתית וגם אם ינסו למחוק או לשנות לא יצליחו.
ככה זה , אולי בגלל הגיל המתקדם ועודף המשקל שלא מרפה ממני אני נוהג ללכת בכל בוקר בשעה מוקדמת על רצועת החול שמחברת את מלון מנדרין והמרינה בהרצלייה , מי יודע אולי תבוא מתוך הגלים איזה בת ים עם גוף בונבוניירה ותיקח אותי למקום של אושר ובריאות טובה.
ואני לא לבד, עשרות רבות של אנשים מכל מיני גילים וכל מיני מקומות מתמסרים להליכה הזאת כמו לימוד בדף גמרא .
כל אחד מזווד במיטב הפריטים, טרנינג אופנתי, כובעי קסקט, חגורות שעליהם
תלויים בקבוקי מים מינרליים, מכשירים להשמעת מוסיקה, נעלי הליכה שנתפרו
בבנגקוק, הכל נראה כמו מדי חובה שבלעדיהם השומר בכניסה לחוף לא ייתן לך להיכנס .
כבר הרבה זמן אני משתמש בזמן הצעידה ברדיו שלא מצליח להתביית על תחנות, כל צעד או כל תזוזה מקפיצים את הסקאלה וזה מנגח לי במוח ותוך רגע אני מאבד את הסבלנות עד הציפורניים, כבר חודש שלם אני מתכנן לקנות רדיו חדש וכל פעם שאני בדרך נכנס איזה משהו ומשבש את התוכנית.
לפני כמה ימים החלטתי שגם אם מודיעים לי הרגע מהפיס על סיכויים טובים אני
שם עליהם פס וקונה רדיו חדש, על מה מדובר פה בסך הכל .
ברחוב חשמונאים יש חנות עם כל המכשירים שרצית וקיבלת, מאחורי דלפק ארוך עמדו בעל הבית ועוד מוכר וקיבלו את פניי בסבר פנים מאד אוהד, הסברתי להם
במה מדובר ואמרתי להם אני רוצה את הכי טוב, אם לא אני לא הקונה.
אמר לי בעל הבית שהיה מחובר לאוזנית בלוטוס שאם יקרה משהו דחוף חס וחלילה שיש לו בשבילי משהו מיוחד, רדיו פנסוניק שגם אם תרצה להזיז תחנות לא תוכל, הוא פנה אל אחד המדפים והוריד ממנו חבילה ארוזה בפלסטיק שקוף, מתוך
החבילה בצבץ רדיו כחול מה זה סקסי, "כמה ?" אני שואל, והבעל בית אומר לי
"בשבילך ושלא תפרסם שלוש מאות שישים שקל " אני אומר לו "רדיו קטן מה כל כך יקר? " אומר לי "רדיו קטן לא מבין..." ומתפוצץ מצחוק, לא רציתי להרוס את החגיגה ועוד לפני שמסרתי לו שידרוס את הוויזה שאלתי כמו חבר ותיק "בטוח שהוא קולט טוב ?" אמר לי "אם לא טוב תחזיר מה יותר מזה..?"
נפרדתי משלוש מאות שישים שקל . בערב פתחתי את החבילה והרכבתי את כל מה שהיה שצריך, לא עובד קיבינימט , אני הופך ומנסה, כלום הרדיו מסרב פקודה, אני
מסתכל בדף ההוראות שכמובן כתוב באותיות קטנות ובשפה זרה, הכל בסדר, בעצם
כל מה שהיה צריך זה להכניס בטריות וקדימה הפועל, הנסיך שותק.
מבויש וחפוי ראש יצאתי לצעוד למחרת בבוקר עם הרדיו הישן, חזרתי אל החנות
לקראת ערב, בעל הבית הסתכל עלי מופתע "מה ?" "לא עובד" אמרתי לא, הוא
הסתכל עלי ופתח חיוך מפה עד פתח תקווה " תגיד, מה אתה עושה צחוק...?"
"מה זאת אומרת עושה צחוק ? לא עובד " אני מנסה לעצור את הסחף " אתה יודע כמה רדיואים כאלה מכרתי ?" שאלתי "כמה" והוא אמר לי "בערך ארבע מאות" "אז מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו" שאלתי, הוא אמר "מה אתה ילד.." וחטף
ממני את המכשיר, הוא ניסה להדליק ואלוהים עזר לי וגם לו זה לא נדלק.
"מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? " הוא התריס לעברי, "אתה יודע " אני אומר
לו "קניתי רדיו חדש וחשבתי שזה נכון שהרדיו יעבוד , או שאני טועה ?"
"תגיד לי איזה בטריות שמת בפנים " הוא שאל כעוס, "את אלה שמכרת לי..."
"טוב, הבטריות ריקות" הוא האשים אותי, אמרתי "אולי טוב שתחליף.."
אז הוא החליף והרדיו פתאום עבד, הוא הסתכל עלי בחמלה רבה ואמר
"אתם השחקנים לא תשתנו אף פעם, אתה רואה שהבטריות ריקות אז מה אתה
דוחף אותם.." "אתה יודע" אני אומר לו "ככה זה אצלנו בבוהמה דוחפים..."
הוא ביקש ממני עשרים שקל שאלתי בעבור מה אז הוא אמר לי על הבטריות החדשות, אמרתי לו ששילמתי אתמול על הבטריות שקניתי את הרדיו וכמו שאני מבין הן היו אמורות להיות חדשות , "אני לא זוכר שקנית " הוא אמר והסתכל עלי כמו שודד שבא לבקר, אז הראתי לו את הקבלה והוא אמר "אה נכון".
יצאתי משם מלא עזוז ואמרתי לעצמי מחר בצעידה אני אראה להם מה זה רדיו של פנסוניק.
למחרת הצמדתי את הרדיו לדש הטרנינג לקחתי נשימה עמוקה לחצתי על ON , אני
לא מאמין אין קול ואין נעלים, אני מנסה על כל הכפתורים והנסיך שוב מאכזב ובגדול .
הגלים קצפו ואמרתי לעצמי שזאת הזדמנות טובה לתפוס על זה טרמפ...
נכנסתי כמו אקדוחן לתוך החנות, הבעל בית הביט בי ונהיה חיוור, הוא ניסה
בהומור של בעל חנות למוצרי חשמל להצחיק אותי ואמר "אולי אני אשכיר לך פה חדר קרוב " אמרתי לו שאני כנראה אוותר על התענוג ולא עשיתי שום סימן שאני הולך לצחוק איתו בזמן הקרוב, הנחתי את הרדיו על השולחן ואמרתי באופן מאד ברור ומאד נוקב "אני לא רוצה את הרדיו הזה אני רוצה רדיו חדש "
הוא הסתכל עלי ואמר "אין לי חדש ? בדיוק נגמר לי הסטוק" אז אמרתי לו
שיחזיר לי את הכסף ואני אקנה רדיו חדש בחנות אחרת , הוא שוב שאל "מה אתה עושה צחוק? מאיפה אני אחזיר לך את הכסף מה אני בנק?".
קרבתי אותו אלי ולחשתי לו באוזן "יש לך עשרים וארבע שעות להביא לי רדיו חדש ויצאתי משם".

עברו ארבעה ימים ואין קול ואין רדיו.

אני מתחיל להתרגל לעובדה שלא קורה כלום אם לא שומעים חדשות כל בוקר,
מה עוד שפתאום גיליתי את רעש הים שמוסיף הרבה רוגע ובריאות.

אני נישבע שוב שכל מילה שנכתבה נאמרה .