נטינג.

ישב הבנאדם כמו מלך מאפריקה וגלגל בין האצבעות סיגריה עם חשיש הוא הסתכל לשמיים איפה שמסתובב וינטלטור חלוד ואמר
"יחזקאל יבוא היום ואני מזיין את האימא שלך... התחת נשרף לי... מאה פעם זבל המניוק הזה.., בית סוהר זה כמו פתיליה מתבשל לאט..."

הוא ליקק את קצה הנייר והדביק
"כמו פתיליה של תימנים שעושים מרק רגל אתה מבין...רוצה להניע ? זה דובדבן משהו בן זונה קח ראשון בשביל הכבוד.."

הוא הוציא מתחת לשרוול מצית זיפו אלק זהב וכתש את האבן,
"אסחב..."
הוא צרח
"שירד חלק למוח בשביל להתחיל את היום"

הרגשתי שהריאות מתפרקות לי...
"אסחב בשביל הילדים המסכנים..."
הוא שוב צרח אלוהים איתך,

נטינג נשפט על רצח חלפן כספים גרוזיני באשקלון על ראשו הייתה מונחת כיפה שחורה פרצופו היה עטור בזקן עבות הוא ישב מזרחית על המיטה העליונה בקבוק של ספרייט ליטר וחצי בין רגליו, הציפורן של הזרת הייתה ארוכה אולי שבע סנטים הוא לא מתרחץ לעיתים קרובות, קולו מחוספס אחרי הרבה שנים של שתייה ונשיפה ושאיפה והזרקה ומה לא, יש לו תפרים מתחת לעין...

"בעליון כולם בני אלף זונות תאמין לנטינג אני יש עלי חמישים ושש איזה התחייבות יש לי ? למה שאני אשקר ? אחד אחד אוכלים חאוה, לא נגעתי בו בקבר של אבא שלי אפילו פו לא עשיתי לו.. בשביל מה באת לפה..? בשביל סרט..איזה סרט ? סדרה לטלוויזיה על בית סוהר, אבל אין לך מצלמה אז מה אתה בא למרוח עלי חרא...,
"לא, אני שחקן.."
עניתי לו בקול נבלע
" אנחנו יודעים מכירים אותך כולכם אוכלים בתחת כמו זלמן שושי"
הוא צחק
"איך הסחורה טיפסה ? קח עוד סחיבה למה אתה נראה לי איש בסדר,

במיטה התחתונה שכב סשה ולא הוציא מילה הוא הסתכל בטלוויזיה,
"סשה תשיר לו ברוסית, סשה היה זמר ברוסיה, סשה תשיר אולי ייקחו אותך לטלוויזיה"
סשה לא ענה הוא המשיך להסתכל בטלוויזיה ולחרוק בשניו

"תגיד הסרטים שאתם עושים ת'אמת זה לא הכל חארטה, באמא שלי סרטים זה חארטה היה לי פעם חבר שחקן הוא סיפר לי שעושים קולות של זיונים ואחרי
מדבקים בסרט אז אתה בא למכור לי חרא...

"מי זה השחקן הזה..."
ניסיתי לדעת
"שחקן מה זה חשוב..."
"חשוב אולי אני מכיר אותו"
"אתה יופי מכיר אותו
"נו מי..?
דחקתי בו
"עזוב , אולי אחרי זה...תגיד אולי תיקח אותי לסרט שהבן שלי שלומי יהיה מבסוט באבא שלו, איזה חרא חיים יש לו.."

נטינג לא נשם לרגע הוא פחד להפסיק כל הזמן דיבר פתאום עצר לרגע ועיניו התמלאו דמעות
"חראם על שלומי איזה ילד נשמה, עוד מעט אני סבא..."
הוא השתתק ומירר בבכי שקט.

נשלחנו לכלא ניצן להתחבר לאווירה ולאסירים, חיים אמר שרק בתוך הכלא אחרי הרבה ימים נוכל לשחק קרוב ואמיתי, שרק אם נריח את ריח הגוויות נדע להיות קברנים, חיים עושה סרטים על אנשים עם אנשים ,הוא לא מאמין באמת שכותבים הוא מאמין באמת שקורת כאן ועכשיו, בכל בוקר היינו באים בשש וחצי לחניה של הרכבת עולים לאוטובוס כמו פועלים ונוסעים לכלא ניצן להתחבר.

"מי זה השחקן...?
דחקתי בנטינג,
"תאמין לי אם אני אומר לך את השם שלו בא לך הסרט בפנים "
"נו שחרר.."
אני מפציר בו והוא פותח חוברת של בחורות ערומות ומראה לי כאליו לא שמע,

"תסתכל על זאת למטה עכשיו אני מוציא אלף דולר בשביל מציצה איזה סוסה אה "
הסתכלתי בחוברת ולא הגבתי הוא שתק רגע ...
"מה אין לך יותר מילים למכירה מה קרה נהיית שקט פתאום אתם השחקנים רק זיונים יש לכם בראש אז מה קרה...?"
החזרתי לו את החוברת ואמרתי...
"באמת שווה..."
"מה אמרתי לך..?"

בעוד הוא חוטף ממני את החוברת הוא נגח עם הראש בקיר והשמיע זעקה קורעת לב
"כבר חמש שנים לא נגעתי בבחורה בן זונה טוויזר אין לו רחמנות. סשה תעשה קפה לאורח נו יאללה מה אתה עושה לנו פה שביתה רוסית נו דאווי.."

סשה קם מהמיטה בלי להגיד כלום ותקע כף חשמלית לתוך השטקר הוא מזג מים לתוך ספל פלסטיק והניח את הכף בתוכה, מחוץ לחדר מישהו צרח בגרון ניכר רופא אני הולך למות ולא אכפת לכם כלבים בני כלבים, נטינג הדליק שוב את הסיגריה שהספיקה לכבות..

"תגיד מה צריך בשביל להיות שחקן זין גדול.."
הוא שאג מצחוק שהפך לשיעול מרסק


"פרוטקציה..."
ניסיתי להתבדח,
"ידעתי, תאמין לי לא הייתי צריך לשאול, מי שאין לו פרוטקציה יושב בבית סוהר"

נו מי זה השחקן הז
הרמתי טיפה את הקול אולי זה יעשה קצת רושם אמרו לנו שאתם מדברים עם האסירים תשחקו כמו סוהרים .

"אתה רוצה שאני יגיד אז הנה אני אומר לפני איזה עשרים וחמש שנה ישבנו אני אתה והוא ועישנו בחדר של התינוקת לפני שהיא נולדה אתה בדיוק צבעת את החדר"
"אני לא מאמין אתה מתכוון לשרגא.. "
הוא סחב שאיפה קולנית מהסגריה ואמר
"כן, כן, המניאק שרגא, ואתה זוכר את המכות במועדון מתחת למזרקה של דיזינגוף...? "
התחלתי להזיע כי זכרתי שהסיפור עם נטינג לא נגמר טוב רק לא זכרתי למה ואיך, אמרתי לו
"זוכר ועוד איך זוכר ישבנו לילה שלם בתחנה "
" ישבנו בטח ישבנו שניכם יצאתם מאניקים..."

הוא הסתכל לי בעיניים, עכשיו הבנתי שאני כנראה בצרות לא קטנות ניסיתי לשבור את הראש מה היה שם מצד שני לא עשיתי שום מאמץ לעודד אותו לספר,

"עברו המון שנים כולנו נהיינו יותר זקנים "
ניסיתי להרגיע,
"בטח עברו השנים אבל אצלנו מה נשאר ? הזיכרון.."

סשה הפנה את ראשו אלי והסתכל בי הוא לא אמר מילה רק הביט במבט קר ולא מעודד,
"נו אתה זוכר..? "
דחק נטינג,
"אני נשבע שלא..".
"אני אתן לך רמז, הבן זונה שקיבל בקבוק בראש תבע אותנו והפלתם עלי את התיק"
התחלתי להזיע בכל הגוף הבנתי שאם אלוהים מתכוון להחזיר לי הפעם זה הולך להיות בגדול, כבר לא יכולתי להגיד לא זוכר זה כנראה לא היה תופס,

"תשמע עד כמה שאני זוכר מי שריסק לו את הבקבוק בראש זה היית אתה"
"כן, אבל היינו שם שלושתנו "
הוא לחש,
הבנתי שעשיתי טעות, סשה קם ונעמד מולי הוא שוב הסתכל לי בעיניים ופסע לעשות קפה הבנתי שכנראה אני לא הולך לצאת מהתא הזה כמו שנכנסתי,

הסתכלתי על נטינג ועל הכיפה שהייתה מונחת לו על הראש הכל נראה מפחיד ולא מבטיח, אמרתי בלב רק דרך הכיפה תבוא הישועה,
"תשמע נטינג"
גמגמתי
"אני אגיד לך משהו מהתורה אבל תשמע עד הסוף... אני מבקש סליחה, ובמקום שמבקשים סליחה אמר הקדוש ברוך הוא תמיד מוצאים מישהו שיסלח"
נהיה שקט, סשה פרץ פתאום בצחוק מתגלגל, נטינג פער את הפה והסתכל בי כמוצא שלל רב...
"איפה זה כתוב ? בגמרא, באמת ? "
"בטח באמת משפטים כאלה יפים איפה יהיו כתובים..?"
הוא המשיך להסתכל עלי ואמר
"באמת התורה משפט יפה..."
"תגיד..."
הוא התרכך
"אתה מאמין באלוהים..?"
ועוד איך מאמין... "
וזה כנראה המשפט הכי חשוב שאמרתי בעשור האחרון,