יום חמישי, 17 ביוני 2010

מצד אחד לדבר מצד אחד להקשיב

רוני ישב בפנים קפואות ולחץ על פליי, לתוך חלל החדר פרצה מוסיקה הודית, מין
שיר של זמרת עם קול מסורס שקצבו מנענע אותך כבר על הרגע הראשון.
על פני המעורבים פשט חיוך של שביעות רצון.
דוד פוגל דפק באגרופו וצרח.. הסרט הזה ישבור את כל הקופות, רוץ לתוכו ותבוא
אלי עם תוצאות תוך שבוע, אנחנו נראה לדרקעס מי סולל פה כבישים.
בחדר הישיבות היו פזורים על הקיר כל מיני בורדים עם סיסמאות וצילומים של מובלי דעת קהל, שרי הביטה בי לשאול אם זה בכלל אפשרי, ניסיתי לשדר לה, אם
דוד אומר זה כנראה אפשרי, כי כל מה שדוד אמר בהתחלה זה נישמע בלתי אפשרי
וכל פעם בסוף זה הופך אפשרי.
התחילו להתגלגל לתוך הראש תסריטים משונים, הבנתי שהמסע הזה הולך למרוט
את העצבים של כולם, אבל בשביל מה באנו לעולם אם לא למרוט איזה עצב או
שניים ואחרי זה ללכת לנוח באיזה בית קפה.
מצד אחד לדבר מצד אחד להקשיב, זאת הייתה הסיסמא,
בזק החליטה לצאת בסרט ממלכתי שמבקש מהעם הסהרורי שיושב בארץ הקדושה להפוך ליותר סבלני וסובלני, להירגע לרגע, להתחיל להקשיב לא רק לדבר...
הבריף היה לטפח מסר אופטימי עם הסתכלות גבוה ומלכדת, פוסחים על יריבות
וחבקים ידיים.
אז היינו בטוחים שיש עוד כאלה שיקשיבו ואולי יתרצו, אז ,אני מדבר על לפני עשר
שנים לפחות.
הייתי אמור להכין רשימה של שלושים זוגות מאד ידועים שהדבר היחיד שיש בניהם זה כלום.
הסרט צריך לחבר בין הניצים ולספק לכולנו רגעי אושר, חיוך, ואופק אופטימי.
כן, תמימות דורסנית...זה מה שיש לי להגיד.
התחלתי במעשה המרכבה, יוסי שריד ילך טוב עם רובי רבלין על נדנדה, מדדי צוקר
ובנעזרי יצאו ניצוצות, יעל דיין תקיא על מאיר עוזיאל, אברהם שרף ואבי רצון
שהחליפו גידופים והפכו לשיחת היום בדפים הספורטיביים ישחקו אצלנו חמש אבנים וחסר להם שלא... ושולה אלוני לא תרקוד אנגשה עם גאולה כהן האימא
המיתולוגית של צחי הנגבי, תרקוד ועוד איך תרקוד. הולך להיות חם ...
בארץ מתוקנת אין אפשרות לפנות ישר לנישום, צריך לעבור תחקירים ביטחוניים
אצל כל מיני יועצי סתרים ומעצבי תדמית ונערי מעלית, לכל אחד יש את סדרת השאלות שלו ובעצם כולם שאולים את אותם שאלות וכולם רוצים לדעת אוף ואון דה רקורד מי מאמר מה ומי הסכים, התגובה הראשונה, כולם נורא חושדים שמשהו
רקוב בממלכת שבדיה ולמה הם צריכים לתת יד למעשי קונדס של כל מיני מקדמי מכירות מזדמנים.
התחילה לבצבץ מהומה,
דוד אמר לי, תיכנס באימא שלהם ונסע לשבועיים טיול ג'יפים בהרי ההימלאיה.
ביום אחד בלי איזה תאום מוקדם או סיבה הגיונית התחילו להגיע מבתי המלוכה תשובות מסתייגות שהפכו בתוך ימים לתשובות חיוביות עם לא מעט תנאים שחלקם רשומים עמוק בתוך ספרי התנהלות של גני ילדים.
הצבע חזר לפנים.
מהכרות קרובה את הפציינטים מלא מעט ימי בחירות החלטתי שאני לא מוותר ולא מסכים לשום תנאי רוצים טוב לא רוצים ניקח מישהו אחר, תוך רגעים התשובות הפכו לתשובות חיוביות ומוחלטות, אף יועץ לא יפסיד בשביל הפציינט שלו חצי רגע יקר על המסך ועל זה בנתי את כל התורה.



אחרי שבועיים לא פשוטים אנחנו מחזיקים ביד רשימה צבעונית של משתתפים מכל קצה וקשת.
מאושרים וטובי מראה באנו להציג לאח הגדול את הממצאים ולהודיע לו שהולך להיות לו סרט שלא ניראה על המסך.
תוך חצי רגע מאז שפשטה השמועה על המבצע התחילו לטוס לכיווני בלי סוף טלפונים נעלבים של כל מיני שליחים ושליחות שלא נשמע ולא יכול להיות שבקבוצה לא יהיה שחל ומחל ואחמד ונווה, אין יועץ שלא ביקש פגישה דחופה כי הכל הפך פתאום שאלה של חיים ומוות.
מתחיל להסתמן סחף וזה הופך את כל המעורבים מהצד של דוד פוגל לקורנים ומאושרים.
עכשיו, אחרי שכולם הסכמו, איך מקבצים אותם ליום אחד ארוך וגורמים להם לרקוד ולהתפרק ולהראות מאוהבים אחד בשני.

חצי משפט על "קיר רויאל"
ערבוב של שמפניה ויין אדום קיר הוא משקה צרפתי פופולארי, לרוב נפגוש אותו על
בסיס יין לבן יבש או יבש למחצה בתוספת זילוף קטנטן של קרם דה קסיס. חגיגי יותר הוא ה"קיר רויאל" שבו היין הלבן מוחלף ביין מבעבע או בשמפניה.
בשני המקרים הצירוף הזה מטלטל את הראש למרחקים ארוכים שלוש דקות אחרי שנבלע.

בכניסה לאולפן עמדו ארבע יעלות חן עם מגשי כסף ועליהם כוסות שמפניה מוגבהות ובתוכן קיר רויאל, כל מכובד שהגיע לאולפן הצילום התכבד בנימוס בכוס
ארוכה ומבטיחה של הקיר הזה, מה שהבטיח שאחרי שילגום מהכוס שעותיו
הבאות יהיו שמחות באופן מיוחד.

יום הצילום עבר כמו נשף מסכות, כל שועי הארץ פרקו מעליהם את המחסומים, מי
לא התחבק עם מי, מי לא הצהיר מילות אהבה לימים מבטיחים שיבואו. כולם נפרדו מכולם עם דמעות בעיניים.

בסצנה שצלמנו את יוסי שריד יושב על נדנדת יצול ומולו משייט רובי רבלין נשבר פתאום היצול ושניהם ניתחו לרצפה.
יוסי קם חבול אך מחיוך והטיח בקול רדיופוני חברים אתם לא נורמאלים הכל מתפרק פה...
והכל התפרק פה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה