יאניס.

בבית הקפה נאו בפולימארי ישב יאניס מכונס בתוך בגדיו הישנים ושיחק פסיאנס,
בפיו הוא אחז סיגריה שקטם ממנה את הפילטר, מדי פעם הוא נשם מתוכה את
העשן לתוך ריאותיו וכשהיה פולט אותו היה משתעל שיעול שריסק במשך השנים
את מיתרי קולו, כפות ידיו היו סדוקות, סדקים שהסגירו ימים ארוכים של עבודה
קשה ומייגעת ברשתות הדייג ובמנועי הסירות, מתוך עיניו יכולת לגלות את סדר יומו השקט, דאגותיו מזמן לא איתו.

ליד יאניס עמד גליל ארוך מפח עבה וחלוד ובתוכו בערה אש שחיממה את חלל
החדר.

בית קפה נאו שוכן במרכז הכפר, סמוך לשפת המים, קירותיו בנויים מאבן קשה
שולחנות מרופטים היו פזורים ללא סדר, על כל שולחן עמדו מאפרת פח צבעונית
וחפיסת קלפים.

על דלפק עץ פצוע עמדו לא מסודרים בקבוקי זכוכית מגושמים עם אוזו תוצרת בית
ודברי מאפה דביקים ומתוקים.

אגיפלוס בעל בית הקפה איש עגול ממדים היה חבוק בסינר אפור, בכיס הסינר היו
תקועים עטי פלסטיק זולים. ברוב הזמן היה שעון על הדלפק , הוא נשם בכבדות,
מידי פעם היה מוציא מטפחת ומקנח ברעש מחריש אוזניים את האף.

אגיפלוס דור רביעי למשפחת דייגים בכפר, החברים קראו לו ברברוסא על שם
שודד הים שנמל מוצאו כך מספרות האגדות היה האי לסבוס.

מעל הדלפק בגובה התקרה הייתה תלויה תמונה גדולה שמתוכה נישא צילום ישן של איש בא בימיים, סבא פלופקיטי שהיה מספר הסיפורים של הכפר.

בקצה החדר ישבו ארבע אנשים זקנים מכונסים בתוך עצמם, כל אחד עישן סיגריה, ארבעתם ישבו ושתקו ביוונית, הם דמו אחד לשני כמו בציורים שמציירים הציירים
בכיכר מונמרט בפריז.
ברקע צווחה מוסיקה מתוך רמקול שימיו כבדו.

ירון שיודע יוונית התיישב בשולחנו של יאניס ודובב אותו לשיחה ,יאניס סיפר לו בשפה איטית שהוא עובד חודשיים בשנה "מתי שיש דגי מירדים דגים קטנים
שזורקים לשמן רותח ואוכלים אותם כמו צ'יפס" ירון הסתכל בו ושאל "ובשאר ימות השנה מה אתה עושה..? " "כלום בשביל מה צריך לעשות משהו אני יושב בבית הקפה ומשחק פסיאנס ..."

ירון אמר לנו שביוון עובדים בשביל שיהיה טוב היום אף אחד לא מטריח שריר על
מה יהיה מחר.

בסמוך לכפר למרגלות ההרים שוכנת מסעדה לא הדורה ולא נוצצת. מרפסת גדולה ומלאה בעציצים צבעונים פונה אל הים ,בתוך המטבח חיה משפחה גדולה שאת
כולה מנהלת סבתא דיספינה ,כולם עסוקים ורוקחים מאכלים שאת טעמם אתה
פוגש בפעם ראשונה, החומרים לקוחים מהטבע והטבע באי לא מרוסס או מטופח או ממוגנט, הוא גודל כמו שגודל טבע ומתוכו באים טעמי בלאדי שכבר מזמן לא
נטעמו.
יורגו עמד מעלי וניגב את כפות ידיו בשערותיי הוא דיבר בקול רם משפטים ביוונית. "אתה בן שלי" הוא אימץ את כפות ידיו אל ליבו "יש לי אדמה במצב טוב בקצה
האי ואני מוריש לך אותה "

מזגנו לתוך כוסות זכוכית עבות עוד מנה הגונה של אוזו תוצרת בית והרחקנו לתוך הרגשה מחבקת וחמה, בחוץ ירד מטר כבד של ברד, לשולחן הביאו דגי אנשובי
מומלחים טבולים בשמן זית טרי, גבינת עזים אפויה וסלט ירקות בוהק, רק
מלהביט בו ימיך משתבחים, לידי הונחה צלחת עם עלי סלק חלוטים שעליהם
בזקו אצבעות מבינות טיפות לימון שנקטף מעץ עמוס לימונים בחצר.

יורגו הוציא מכיס מעילו פיסת נייר מרופטת והגיש לי אותה "קח" הוא אמר "זה
שלך.." וניסה ללחוץ לי את היד לסמן שהעסקה סגורה, פניו הרצינו עוד רגע הוא
זוכה בבן.

לתוך ידו המושטת הגשתי כוס מלאה באוזו והורתי לו ללגום, הוא קרב את הכוס לפיו ושפך פנימה את תוכנה "יאסו" דרבנתי אותו והוא התעקש ללחוץ לי את היד,
ירון אמר לי אל תלחץ הם לא מבינים צחוק.

לשולחן הוגשו מנות גדולות של קאלמרי ממולא בבשר דחוס של סרטנים והכל טבול ברוטב של עלי טמין טריים שגדלים פרא מחוץ למסעדה, מעדן שממריץ את מחזור
הטעם .

יורגו הופיע שוב בפתח המסעדה רטוב עד לשד עצמותיו והציג לי גזיר של עיתון ישן הסתכלתי לתוכו, במרכז העמוד מודפסת תמונה של קבוצת נגנים עם תרבושים
תורכים כל אחד אחז כלי נגינה, הסתכלתי ביורגו להבין מה הוא מבקש הפעם,
הוא הצביע על אחד הנגנים בתמונה וסימן לי שזה הוא, קרבתי את עיני ואכן יורגו בשנותיו הראשונות יושב ישיבה מזרחית ועל בירכיו מונח כלי מיתר משונה.

על השולחן מוצבת מרגע זה כמו מלכה ביזנטית צלחת חרס גדולה גדושה בדגי ברבוניה שניצלו בשמן זית משובח ושום טרי, לידה פיזרו צלחות עם שעועית לבנה רכה שהייתה טבולה במיץ לימון ובלסמי.

ניסיתי לפלס לטעמים דרך בין הדי האוזו ששקע עמוק.

יורגו נישק לי על הלחיים והסתכל לתקרה מתחנן , אחרי רגע הוא ציטט משפט
מתוך שיר עצוב של חג'ידקיס, הסתכלתי עליו בעיניים טובות והוא הניח את ידיו על
ליבו ונישק לי שוב על הלחיים.

מהמטבח פרצו שניים מבניה של דספינה אוחזים בקדרה חומה גדולה ורותחת, הם
הציבו אותה במרכז השולחן והסירו את המכסה, בתוכה מונחות שתי תרנגולות
שחומות מסביבם פזורים זרדים חרוכים של רוזמרין ראשי שומים חצויים ועלי
דפנה, אחד מבניה של דספינה בזק על התבשיל טיפות שמן זית סמיך ובצע חתיכות הגונות לתוך הצלחות.

יורגו לקח כסא והתיישב לידי הוא שם את ידו על כתפי, רציתי להגיש לו אוכל והוא סימן לי שהוא שבע, הוא הניח על השולחן את פיסת הנייר וקירב אותה אלי,
הסתכלתי בו והוא סימן לי שהכל בסדר.


בסוף הארוחה הוא קיפל את פיסת הנייר והניח אותה בכיס מעילי הוא סימן
באצבעו סימן לניצחון ושילב את ידיו בתוגה.

בחוץ טיפת השמש שנשארה שקעה והותירה את היום חשוך וחורפי.
לפני שעזבנו הגישו לשולחן קערת יוגורט טרי עם דבש מלכות.

אחרי שעזבנו פתחתי את הפתק לראות מה כתב יורגו , על הפתק היו מודפסים משפטים ביוונית , בקשתי את ירון לתרגם והוא לא ידע , הוא אמר לי שהכתב לא מוכר לו , מאז אני מחפש מישהו שיתרגם את הכתב , לא מצאתי מתרגם ואחרי כמה שבעות לא מצאתי את הפתק .

אולי הפכתי פתאום בעלים של נכס יוקרתי בלסבוס מי יודע .