מאדאם בוריציה.

הצמדתי את פני לחלון בקומה תשע, מלון קרסנפולסקי באמסטרדם שוכן בצידו האחורי מעל שדרה של עצי צפצפה זקורים, הסתכלתי למטה דקות ארוכות, שלג
כבד הכביד על התנועה, מידי פעם הזדרז במעלה הרחוב איש מכורבל בבגד חורף
ומצנפת מצמר שכיסתה את ראשו, ברוב החנויות דלק אור צהוב, הדלתות היו
מוגפות שלא יחדור קור, הכל ניראה כמו בתוך כדור זכוכית שקבלתי פעם מדוד
לובקה שחזר מקנדה, בתוך הכדור שהיה מלא בנוזל שקוף שכן בית אגדות ישן וכל
פעם שהפכתי בו התפזרו פתיתי שלג.

בתשע נקבעה לנו ארוחת ערב ב"פייפ לייש" מסעדה הולנדית שכבדה במאכליה עם
מרתף יין מהמשובחים באירופה.

שקוע בתוך ספת כטיפה מהודרת נח מיקי, הוא היה לבוש בחליפת שלושה חלקים ועניבת ברונזה, בכיס העליון של הז'קט הייתה דחוסה מטפחת תואמת, בין אצבעות
הוא אחז סיגר רומיאו ויוליה צ'רצ'יל דולק, ביד השנייה כוס מוגבהת עם שמפניה.
חצי צעד מאחריו על שני כסאות מיושרים ישבו שני בחורים אטומי מבט לבושים בחליפות שחורות, הם לא הורידו ממנו לרגע את העיניים.

הטרקלין נראה כמו בתוך תמונה של ג'ורג גרוס, קירותיו היה מכוסים בפרופילי עץ מגולף, הוילאות היו צבועים בצבע בורדו זועק, הם הגיעו עד רגע לפני הרצפה עם פלאדים מיושרים כמו במפקדה של יחידה גרמנית מובחרת, הצעידה על השטיח שהיה עבה ונוח הפכה למין גלישה עדינה, שאנדאליר שהפיץ אור של חג מולד היה תלוי מתוך תיקרה גבוהה.

צעדתי לקראת מיקי מבודח, שני "הצנומים" הזדקפו והוא בתנועת יד חסכונית סימן להם והם חזרו לשבת, התחבקנו חיבוק ארוך, אני מאד אוהב את מיקי יש בו
משהו מסתורי, פניו כפני ילד תמים ורך למראה, הייתי מנדב הון כדי לדעת מה הוא מסתיר בתוך הראש. על שמו רשומים כמה וכמה מבצעי עוקץ על בנקים בעולם וכל שוטר מקוף מכיר את שמו בכל מעבר גבול.

עוד לפני שהתיישבנו הוא צייד אותי בכוס שמפניה וסיגר דלוק, "מה קורה בארץ ?" "אתה יכול להיות רגוע הכל מתפרק ..", "יאלצ'יק מה מתפרק אתה נראה טוב"
"רק למראית עין , וחוץ מזה אתה אחרי ארבע כוסות שמפניה ומשם כולם נראים
טוב", "אנחנו ממתינים לדודינקה " הוא חייך כי כבר יצא לנו להמתין לדודינקה כמה וכמה פעמים, יש לי סברה שדודינקה בודק ברגעים אלה אם פס הגיהוץ בחולצה מיושר, זה כנראה ייקח עוד דקות ארוכות.

"שני התינוקות מאחוריך מרגישים טוב?" אני שואל בהומור, "כן הרגע החלפנו להם חיתול..." הוא משיב בשפתיים קמוצות, דודי הופיע מתוך המעלית בחליפה מהודרת
והיה מאד ענייני, מצב רוחו מבשר חוסר שבעיות רצון, הוא התחבק עם מיקי הוציא סיגריה דוידוף מתוך קופסא מוזהבת הצית אותה במצית מוכספת ושאף לתוך הריאות את מחציתה.

למתי קבעת שאל דודי בחוסר סבלנות, מתי שנגיע יקבלו אותנו סינן מיקי בביטחון מופרז, בואו נזוז לא אכלתי מהבוקר, מי הצליח להרגיז אותך שאל מיקי, דודי לא
ענה.

שעטנו ברחובות אמסטרדם במרצדס שחורה, הנהג היה הדור בלבושו, החלונות היו
מוגפים, מתוך הרמקולים בקע שירה של שרית חדד אתה תותח, "הנהג הזה רוסי
וכל מה שיש לו בראש זה את שרית חדד"

בכניסה למסעדה יש מין פסל של איש מהודר שמסמן בידו להיכנס, בתוך המסעדה
מאד אירופאי ומדויק, המארח שקיבל אותנו נכנס לבעתה כשראה את מיקי, הוא
התקפל לתוך עצמו וביקש להיות הכי נימוסי שאפשר, הוא פשט מעלינו את המעילים והוביל אותנו מפוחד וממושמע אל שולחן עגול שהיה הערוך כמו למלכים.

אחרי שרוקנו שלושה בקבוקי יין הולנדי משובח וסיימנו עם טס גבינות דלות שומן
הגיע המארח עם החשבון, מיקי הושיט את היד כמו אביר וחתם על החשבון המארח
השתחווה עד מתחת לעומק פני הים, מיקי שלף שטר של מאה גילדן וקיפל אותו
לתוך ידו.

יש שתי אופציות להמשיך את הערב פתח מיקי האחת לעבור לביקור קצר אצל מאדאם ברוצ'יה ואחרי זה לפאלס או... אמרתי לא או, זה המסלול המועדף.

ירדנו לקומת קרקע בבית משרדים במרכז העיר, את המדרגות הדגיש קו תאורה רציף בצבע כחול, ריח לוונדר עמד באוויר, דלת הכניסה נראתה כמו בכנסייה גותית, הכל מסמן תמימות וקדושה, מיקי לחץ על פעמון, במרכזה של הדלת נפתח צוהר ומתוכו בלטו עיניים מאופרות, הדלת נפתחה וגברת עם בגדים מאד חסכוניים קפצה על מיקי משמחה.

נלקחנו אל גומחה מהודרת עם שלוש ספות ופודיום, המעמד ניראה כמו לקוח מתוך
סצנה בקברט גרמני לפני שפרצה המלחמה.

מאדאם ברוצ'יה פרצה במלוא משמניה אל מרכז הרחבה, מיקי קם לקראתה וחיבק
אותה בחום, היא באמת מאדאם כמו כאלה שיושבות בבריסל בפתח הבית ברחוב
קולסרי ליד מלון הילטון, הוא שאל לשלומה בהולנדית כבדה והיא הסתובבה להציג
את החידושים, הוא קרץ לעברנו ולחש לה באוזן איזה משפט, תוך פחות משתי
דקות פרצו לתוך הגומחה ונעמדו על הפודיום מולנו עשרים נערות חסודות כאשר הטקסטיל עליהן כמעט לא מורגש, הן נעמדו כמו מקהלה קיבוצית והסתכלו לנו
בעיניים.

לגמתי מהקמפרי לגימה ארוכה והשפלתי את העיניים, פתאום הרגשתי איזה דחף עצום לקום ולנצח עליהן, שלפתי מתוך הכוס מקל פלסטיק שאיתו בחשתי את הקמפרי נעמדתי ובקשתי באנגלית "שקט מוחלט" הן הסתכלו עלי, הזדקפתי, סידרתי את העניבה, פתחתי את הידיים כמו מנצח והתחלתי לשיר מי ימלל גבורות ישראל, חילקתי אותן לשתי קבוצות, ובמשך עשר דקות הצלחתי ללמד את שתי הקבוצות כנון של מי ימלל גבורות ישראל...

הנערות החסודות התחברו וזרמו לתוך הסצנה כמו מעיין מתגבר .
החברים שישבו מאחורי על הספות נחנקים עוד רגע למוות, על פי הקולות שהם השמיעו הולך ונגמר האוויר בחדר.

הבנות הממושמעות לא זזו ממקומם הן עמדו זקופות עם הסנטר מופנה כלפי מעלה
ונשארו דרוכות לכל הנחיה.


ביקשנו להזמין את מאדאם בורצ'יה להציג לה את היבול, המאדאם הגיעה
התיישבה ליד מיקי והתפזרה מצחוק כאשר הבנות פצחו שוב בשירה מהודקת של
מי ימלל גבורות ישראל .

כשהסתיים הנבמר הבנות לא ידעו את נפשם, כולן התנפלו בעדינות הולנדית ובקשו לרצות אותי על המחווה...
ואני ישראלי גאה הזקפתי את החזה, בארשת פנים קשוחה לגמתי שתי לגימות מהקמפרי ונשארתי לשבת בלתי מפותה בעליל , הן לא יקבעו לי פה את הקצב...

בספר ההזמנות נכתב באופן מפורש לא לתת לי להיכנס בפעם הבאה.