יום חמישי, 17 ביוני 2010

רק מזומן.

באמת התורה שרציתי כמה וכמה פעמים לשבת באיזה גן ציבורי פורח וידידותי
ולכתוב דברים יפים על מה שקורה בעיר תל אביב.

לכתוב באמת, בלי לחפש הטבות או להעסיק את הלשון הארוכה שלי בליטוף שלא
לצורך, לכתוב מהלב בלי להישמע דביק לישבנם של הפרנסים כי אולי באיזה יום
נצטרך איזה חצי ויטמין מהם.

רציתי פעם אחת ולתמיד לקבץ כמה וכמה מהתחושות שהולכות ומצטברות ומתוכם מתפרצת לא מעט אהבה והערכה למנהליה של העיר הזאת.

זה קורה לי בכל יום שאני צועד בטיילת, אחד מהמסלולים היותר מטופחים והיותר
שמורים, וזה עובר דרך אין סוף מסעדות ובתי משתה וגלריות וגנים מטופלים
ומתוחזקים, ובניה נהדרת , ותשומת לב לצורה והרבה צבע וחיוניות כמעט כל פינה, כן בא לי לכתוב את זה ולהודיע לכל מי שבעוד רגע עומד לרקוע ברגליים שאיכות החיים בעיר הזאת לא נופלת כמעט משום עיר בעולם.

אבל כמו בכל דרמה רכה שמזמינה בכי והתרגשות מופיע פתאום הגמד הפולני
שבדרך כלל קשור לנו לרגל ומחרב כל טיפת אידיליה שהצטברה עם הזמן, וכמו
שכולנו מכירים לגמדים פולניים אין תעצומות נפש לחגיגות ושמחות.

וכך התלבש לנו על הרגל סיפור שאף פרנץ קפקא לא היה מתבייש בו.

אישתי שתיבדל לחיים ארוכים וטובים מיהרה באיזה יום לעשות את סידוריה.
בעוד היא מפלסת דרך לאיזה משרד ממשלתי בעיר לשלם איזה אגרה הזויה שדורשים ממנה הבטלנים בביטוח לאומי נשברו לה השמים רגע לפני שהכל הסתדר.
הפקיד שהיה קשור מאחורי הדלפק לא היה מוכן לקבל בשום אופן צ'ק, אישתי
ניסתה להפתיע אותו והציע לו כרטיס אשראי אמצעי מיושן לתשלום והוא מבלי
להרים את הראש דרש רק מזומן...
מזומן למה ? שאלה אישתי, מזומן מזומן ענה לה הפקיד בטון של רוכל.. הרוסים
נותנים צ'קים והכול חוזר.

כדי שאני לא אלך ואחזור שוב אולי אפשר לעשות העברה בנקאית שאלה אישתי, אפשר ! הוא הרים טיפה את הקול, אז תעשה אם לא קשה לך...
הפקיד הרים בטובו את העיניים והתחיל בפרוצדורה, הוא התנשם והתנשף וחייג
בטלפון ומלמל לתוך השפופרת אי אילו משפטים, הוא טרק את הטלפון ומסר
לאישתי באופן יבש שלא מעבירים כסף כי חשבון הבנק שלה ושלי מעוקלים, אישתי
לא מכירה את המושג הזה חשבון מעוקל וכאשר היא שאלה ברוב תמימותה מי עקל
הוא השיב לה בקול של שוטר חרש שהוא הוא לא מוסמך להודיע לה.

אני מקבל טלפון מאד לא רגוע באמצע עניין סוחף, האישה היקרה שלי מספרת לי
בחוסר אונים את סיפור העיקול, אני מרים טלפון למנהל הבנק לבדוק עד כמה
עמוקה הטרגדיה ומי זה שעיקל לנו את החשבון, עיריית תל אביב הוא משיב, על מה
מדובר? אני דוחק בו, על חוב של 215 ₪, הוא עונה, חוב על מה אני שואל, חוב על
רפורט שאשתך לא שילמה.


הטורים חטפו מוט קפיצה וזינקו לגובה לא הגיוני, אני מרים את הקול ומשלח לעבר
מנהל הבנק...תגיד ירדתם מהפסים בשביל חוב של 215 ₪ שאיזה פקיד בטלן וכנראה לא מי יודע מה ישר בעירית תל אביב מחליט אתם מעקלים לי חשבון של שניים ומפסיקים לי את קצב החיים, אתם איבדתם את השפיות אני ממשיך לקצוף...
אתה יודע איך זה מר גפן יש חוקים במדינת ישראל, ומי ממלא אותם במדינת ישראל אני שואל בקול מאד גבוה ולא רגוע ...

בעירית תל אביב לא ממהרים לענות בטלפון זה מין סדור כזה שמסביר לאזרחים מי פה הבעל בית, הרימו סוף סוף אני מבקש לדבר עם האחראי על האחריות והרי בעייריה אין פקידים כולם אחראים, והחיפושים הופכים לסיוט, וכמובן שסוף
סוף מסתבר שהגעתי לאחראי המושיע יש מענה קולי.

תרשו לי לפסוח באופן בוטה על עוד כמה וכמה ניסיונות לתפוס ולדבר עם האחראי
שבאופן מופגן לא נמצא, הוא כנראה בדיוק עכשיו באיזה כנס שבו בוחרים מתנות
לחג.

כאשר סוף סוף הקדוש שם למעלה מאפשר איזה מפגש טלפוני אנחנו מנסים לראות באיזה מידה אני משלם את הפקינג 215 שקל ומסיים את המעשייה הקפקאית הזאת.

מתחיל איזה סיפור עם פקסים שלא ניגמר עד לרגע זה... החשבון עדין מעוקל.

אני מודה שאני לא בסדר שלא שלמתי, ואני מודה שאין לי שום פריבילגיה בשום
רגע ואני צריך למלא את חובתי, ואם לא לקבל עונש או אני לא יודע מה.

אבל רגע מטורפים, באיזה זכות יכול פקיד בעירייה ומתוקף איזה חוק להחליט שבגלל חוב של 215 שקל הוא יכול במחי יד לשבש חיים של משפחה שלמה.

מי נתן לפקינג איש הזה סמכות כל כך בוטה, זה הרי לא יתכן שבמקום מתוקן יכול
כל גנב לשתק את חשבון הבנק שלי.

ואתם הבנקים שמרווחים עלי וסוחטים אותי בכל רגע נתון מאפשרים שאיזה תולעת יטיל את צילו הענק על החשבון שלי ולא פוצים חצי פה, למה כי יש עמלה על
הפעולה המאד ישרה הזאת...?

יש חוב של 215 ₪ תעקלו בגובה הסכום, תעכלו פי שניים, תעקלו פי שלוש אבל מה
פתאום שתסגרו לי את בקבוקי החמצן? באיזה זכות? מי מכם יכול להביא טיעון
הגיוני חוץ מאשר לזיין לי את המוח על חוקים יבשים.

אני מודיע לכם לא כי אני גיבור או אני מי יודע מה, אני הולך לברר את העניין הזה
עד הסוף, ואני מניח שכמו בכל ברור בארץ הזאת בדרך בלי כוונה נתפוס בלי סוף
גנבים ומושחתים שהחוק הכל כך יצירתי הזה גרם להם לעשות מהצד עוד כמה לירות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה