יצחק.

כמעט חצות אני עומד בקור מקפיא של מינוס שלוש עשרה מעלות על גשר ואצ'י
בבודפשט ארוז בתוך חליפת שלושה חלקים עם שיער קש שצבוע בלונד בוהק וסיגר
ריחני תקוע לי בפה, הקור מכווץ כל מה שבחוץ, אורות העיר נראים כמו מתוך סצנה
בסרט עתידני, המולה גדולה מסביב, תאורה ומצלמות, אנשים מכורבלים במעילים
כבדים וכולם לא מפסיקים לדבר בשפה מתגלגלת ואם מסתמנת אפשרות להבין חצי
מילה אתה לא רוצה, אתה רק רוצה להיות עכשיו מונח בתוך מיטה חמה במלון
ולחשוב על בחורות עם שדים גדולות.

הטלפון הנייד צלצל ומעבר לקו דיבר אלי גד אורון וביקש לבדוק מתי אני חוזר שאלתי במה מדובר והוא אמר לי שבסוף השבוע מתקיימת עצרת גדולה בכיכר המדינה נגד אלימות והוא רוצה שאני אנחה את העצרת, אמרתי לו שאני חוזר ביום
חמישי וזה נראה לי קצת צפוף, הוא אמר יהיה בסדר.

גדי תמיד אומר יהיה בסדר ותמיד בסדר..

השמים אפורים כמו לפני בריאה מתוכם זולגים פתיתי שלג לבן, מצלמים סרט
לאיטונג, אני לא מאמין שיכול להיות קור כזה, בתוך לימוזינה שחורה יושבת
במושב האחורי קריסטינה, נערת זוהר הונגריה, שלא מפסיקה לדבר אלי בהונגרית. אני מנסה להסביר לה בתנועת ידיים שאין לי מושג על מה היא מדברת והיא בשלה. לא מי יודע מה שחקנית גדולה..מעבר לזה הכל אצלה גדול והדוק .

הבמאי החליט שאני חייב לחמצן את השיער, ככה זה במאים , הכי חשוב להם זה
לחמצן את השיער, אחרי מסע שמרט לי כל עצב הצליחה בטי לחמצן לי את השיער
ולקראת הסוף היא הצליחה להגיעה עד עומק המוח. הסתכלתי במראה ונראתי כמו
זלמן שושי בימיו הפחות טובים.

הסיוט על הגשר לא הולך להיגמר, מה שמנחם אותי שחיים צינוביץ' ששחק בסרט
את אחד האנשים הרעים , הוא תקוע על הגשר עם מעיל גשם דק בלי אפשרות לעשות תנועות, מדי פעם אני פותח את החלון של הלימוזינה ומזכיר לו את הבדלי
המעמדות .

השחר מתחיל להפציע מעל הבתים של בודה, אני אוחז את העיניים לעוד כמה
רגעים ונעלם לתוך חמוקיה של קרסטינה, כן, נקשרו קשרים מאד טובים במהלך
הלילה, שום דבר חס וחלילה מעבר לחיבה ישראלית לא מחייבת.
לארוחת ערב בביתו של המפיק קרסטינה לא באה.

שעת ערב מאוחרת אנחנו בדרך לשדה התעופה, שרק לא יערבבו לנו איזה דיליי
ההונגרים האלה, תמיד יוצא להמתין לאיזה מהמר או שניים שלא נעים ולא כדי
לזוז בלעדיהם.

השעה חמש וחצי בבוקר נחתנו בארץ , כולנו מקומטים מעייפות משהו בשעות האלה מפרק אותך לחתיכות, נסעתי הביתה לישון כי באחת בצהרים נקבעה לי פגישה אצל צ'יץ במשרד לעדכונים ותאומים, צ'יץ ואיזה פרידמן אחד אירגנו את העצרת.


תיראה איך אתה נראה צווח עלי צ'יץ כמו קוקסינל הולנדי אתה לא עולה ככה
לבמה להנחות את הערב, מה יש לך נגד איך שאני נראה, עם השערות האלה אתה
נראה כמו הומו, מה יש לך נגד הומואים, יש לי ועוד איך יש לי. גדי התפוצץ מצחוק.

קבלתי את רשימת המשתתפים ונסענו לכיכר לראות ולהבין מי נגד מי, השעה כבר
שלוש בצהרים ואם חשבתי לעשות משהו עם השיער מתחיל להיות מאוחר, אני חייב
לזוז ולמצוא איזה מספרה שתחזיר לי את הצבע הטבעי, אתה לא זז לאף מקום
צווח צ'יץ, תזוז אחרי שנגמור, אחרי שנגמור יהיה סגור, אל תדאג.

יום שישי השעה חמש וחצי כל המספרות סגורות כמו ביום כיפור.
אני נעמד מול הראי בבית ומסתכל על עצמי, זה באמת נראה כמו בדיחה, אני חייב
לעשות עם עצמי משהו, אני צריך למצוא מישהו שיצבע לי את השערות לשחור.

שבת , בשעה שמונה וחצי בבוקר נסעתי לרחוב יפת לאזור הערבי לבדוק אולי יש מספרה פתוחה, בתחילת העלייה ממוקמת מספרה עזמי, מספרת נשים שכונתית,בתוכה ישבו שתי נשים מבוגרות תחת מייבש שיער, זמרת ערביה יבבה שיר מתוך טייפ קסטות, בקשתי מהגברת לבדוק אם היא יכולה לצבוע לי את השיער לשחור ולספר אותי, היא השפילה עיניים וסימנה לי עם הראש, הסתכלתי מסביב הנשים האחרות כאילו לא הבחינו בי, בפעם האחרונה שנכנס גבר למספרה הזאת כדי לצבוע ולהסתפר הייתה כנראה עוד הרבה לפני מלחמת השחרור.

אחרי שעתיים בלתי אפשריות הסתיימה הפרשה, הסתכלתי בראי ועיני חשכו
השערות דמו לשערות של זנב סוס ערבי, שחור כמו הלילה הכל נמשך לאחור וניראה
כמו בארט צרפתי, מה עכשיו, יש לי בעוד כמה שעות עצרת על הראש.
יאללה תתקדם.

ניסיתי בבית כל מיני ואריאציות עם מברשת ברזל אבל היכולת היצירתית לא הובילה אותי לשום מקום.
לבשתי שחור כי שחור מרזה ונסעתי עם הקטנוע לכיכר, כשעליתי לבמה צעק לי
מאוהל החפ"ק של המשטרה גבי לסט, גפן מי ישב לך על הראש.

צ'יץ הסתובב כמן אריה רעב בכלוב, הוא נעמד שעון עם הידיים על המעקה הסתכל
על הכיכר ושאג אני רוצה לראות פה מאתים אלף איש. לא איש אחד פחות.

השעה שבעה וחצי הכיכר מתפוצצת מאנשים, מאות שלטים, הרבה צבע, נעמדתי
קרוב למעקה וכמעט נחנקתי מהתרגשות, יש משהו סוחף וחונק מדמעות להסתכל
בימים ההם שהיו ימי הסתה מטורפים בעשרות אלפי אנשים מביטים לבמה וכולם רוצים שלום ושקט ובלי אלימות.
ג
די ניגש אלי ואמר לי רבין מגיע עוד חמש דקות, כמו שהוא מגיע אתה קורא לו
ולפרס לבמה...
צ'יץ תפס אותי ביד רגע לפני שעליתי, הוא חפת לי את היד ועצר לי את הדם
תטריף לי את האנשים חתיכת כלב, שיצווחו שיקרע להם הגרון, הכל תלוי בך...

שעתיים אחרי שום דבר לא היה תלוי באף אחד...