אישי.

אני מבקש איזה וידויי אישי,
מה יכול להיות , וחוץ מזה היום זה במודה,
ואם במקרה זה יגרום לכמה וכמה אנשים שלא מאושרים מהעובדה שאני עדין חי
ונושם לסבל של שני רגעים עשיתי את שלי.

עוד רגע אני חוגג שנה מאז שחדרו באופן כירורגי לתוך הבטן האין סופית שלי ועקרו
מתוכה את לב ליבה של הקיבה שהספיקה בשנות חייה הארוכות לעכל לא מעט
טונות של מזון.

הפרוצדורה הזאת גרמה לי להיפטר בשנה האחרונה מ-60 קילו.
איך שלא נסתכל על זה 60 קילו זה כמעט עוד בן אדם.

במשך שנים רבות התרוצצתי עם עוד בן אדם עלי,
כשנכנסתי למיטה הוא היה איתי, כשהלכתי את מעט הקילומטרים שהלכתי הוא
ישב לי על השרירים, ברגעים הכי אינטימיים הוא הכביד לי על התנועות, כשיצאתי
לנפוש הוא דרש את שלו, כשאכלתי, ותמיד אכלתי, הוא תמיד ביקש עוד מנה גם
בשבילו, כשקניתי מלבושים הוא תמיד התעקש על יותר בד ויותר טקסטיל כי צריך
גם להסתיר אותו מאיתני הטבע.

בקיצור היום אני מבין שהעסק הזה היה מאד לא פשוט, ואולי אפילו מסוכן עד כדי
מחלות קליניות שקשורות בפיצול אישיות, ועוד רגע התפרצה סכרת ואולי איזה
אוטם בווריד חשוב שמוביל דם וחמצן למוח, אבל לפני שאתם מזמינים תזמורת על
העניינים הרפואיים האלה תנו לי להשחיל משפט, הכל בסדר. לא פיצול ולא סכרת
ולא סימנים מדאיגים לסטרוק ולא נעלי לקה שחורות.

הניתוח כנראה בלם את הדרמות הרפואיות והיום אני מהלך כמו ליצן על חבל וחיי
מתנהלים באופן הכי מאושר שאפשר, שצריך ומותר.

כל יום ממצב שיא חדש של הרגשה ושל ניצחון, זה בטח אוכל לא מעט אנשים
לשמוע אותי נהנה הנאה מרובה מהחיים אבל לכל אלה שלא חיים עם זה בשלום היה מספיק זמן לחגוג.

סיפרו לי סיפורי אימה על עיניים גדולות, ועל שאוכלים עם הראש, אז ממה שאני
מרגיש ומבין לגבי עצמי ורק לגבי עצמי לא דובים ולא חרצנים, אוכלים עם הפה
וששבעים וזה בא במהירות מפסיקים לאכול.

בכלל הרפלקס הזה של השובע שלא הכרתי ולא ידעתי מה הוא מרטיט מרוב התרגשות, הפרידה משאריות בצלחת שפעם היתה מלחמת עולם הפכה למשהו
שבשגרה.

אתם לא מבינים מה זה להיפרד מרבע עוף שנישאר ממנו חצי, אין לכם מושג
מה זה לאכול 60 אחוז סטייק ולהנות 200 אחוז, אין לכם מושג כמה זה מרומם
"לנגוס" שתי כפיות עסיסיות ממנה שלמה של גלידה שמנת עתירה בקלוריות זדוניות ולהרגיש שכל העולם יושב בהנאה מרובה על מרכז הלשון.



זה נשמע חגיגי וכמעט מטורף אבל אלה פני הדברים בלי שום מניירות או הפרזות,
אני מרגיש על פסגת העולם.

באמת באמת לא פוחד מעין רעה או טובה ולא נכנס לעניינים מיסטיים שעלולים
לטרפד את ההמולה הנהדרת הזאת, אני פשוט מביט לעצמי בעיניים ומבין שהחיים זה עכשיו וכל הספרות המקצועית והאתרים באינטרנט והדברים המפוכחים שמנדבים כל מיני יודעי שם הם פרזות מאד מעוררות ומאד בונות אבל מי שלא עבר את הפרוצדורה הזאת על בשרו ואת כל מה שבא בעקבותיה לא ידע אף פעם לכתוב או להציע את האמת הצרופה ודבריו יישארו כדברים כתובים בספר דברי החיים.

אני חס וחלילה לא מזלזל ולא מקל ראש ולא מקטין בדבריהם של אנשים חכמים,
אני רק מפחד פחד מוות מהשרלטניים שיודעים לצמוח ברגעים של מצוקה ולנבור עמוק בכיסם של הפציינטים שכל מה שהם רוצים זה להיות רזים ומועילים ובגלל
ש-90% מהם לא יצליח אף פעם, מתפתחת קרקע מאד פורייה ומאד יצירתית לצמיחה של מנצלי דעת ושרלטנים.

פעם לפני זמן כששקלתי 147 ק"ג (היום 87 ק"ג) הלכתי לרופא הודי ממוצא פולני שקורא את המצוקות ואת המחלות בציפורניים. נכנסתי לקליניקה, את הקירות
עטרו סמלים ותעודות הסמכה שכתובות בשפות משונות, התיישבתי מולו חרד
לשמוע מה יגיד המשיח ההודי, הוא הביט בציפורני הפך והביט ואחרי עשר דקות
תמימות שהוא מביט הוא פונה אלי בפנים מודאגות ואומר לי בקול דרמטי שאני
סובל ממשקל עודף. הסתכלתי בו ושאלתי למה אתה צריך להסתכל בציפורניים
כל כך הרבה זמן כדי לקבוע שאני שמן תסתכל על הבטן . התענוג הזה עלה לי
1,500 שקל כולל שתי שקיות נילון עם סוגי ירק יבש שמנקה ומרזה.

לחגיגה הזאת שותפים בלי סוף מהתלים, ואני מציע בכל לב לכל מי שסובל מעודף
רציני של משקל שמביא עם הזמן למחלות ולחיים קצרים לעשות ניתוח "שרוול" אצל ד'ר אסנת רזיאל ולבוא אל עולם חדש עם הרגשה של ניצחון אבל קודם וראשון רזה לתמיד בעזרת הקדוש שם למעלה .