ויינהואוז ברקנקלר

במסדרון שמוביל לחדר שבו התאכסנתי תלויה תמונת שמן ענקית עם פורטרט של
וולפגנג פון גטה, בתחתית התמונה רשומים ימי חייו 1749-1832, מתוך בטנה
הרוצחת הולידה גרמניה איש אשכולות, מדען, פילוסוף, משורר, מחזאי, צייר ומה
בעצם לא, הוא זה שיצר את האפוס הכי מופתי שעוסק בשאיפתו של האדם למצוא
משמעות לחייו, פאוסט. בכל פעם שעברתי על פני התמונה הסתכלתי לתוך עיניו והוא קרץ לי קריצה הגונה, רוחו הגיבורה של גטה מרחפת מעל גרמניה ואפילו
שברכט ובאך ובהטובן וואגנר הם אבירי התרבות הגרמנית גטה מכניס את כולם
לכיס הקטן, זה לא אני אומר את זה אמר לי הר פון סידוף.
בארוחת הבוקר הגישו לחם שחור טרי עם חמאה צהובה ופרוסות נקניק שמן, על כל שולחן הייתה מונחת צנצנת כפרית עם ריבה שרקחו במרתף של המלון,אם רצית לאכול ביצה רכה או חביתה מטוגנת היית צריך להיכנס למטבח ולבקש מפראוליין מרטה ואם לא היית נשאר לעמוד לידה בשעת הבישול לא היית מקבל את מבוקשך, במהלך הימים קשרתי קשר חברי עם מרטה ויכולתי להוציא ממנה מבלי שאף אחד הרגיש בראטוורסט מין נקניקיה מתובלת שטעמה נפלא ויכולת לרכוש אותה רק בדוכני המזון המהיר אימביס, את הקפה מזגו מתוך קומקום כבד שהיה עשוי מקריסטל לבן, על שידה ישנה בכניסה היו מונחים עיתוני בוקר גרמניים, בשעת האוכל הייתי מדפדף באחד מהם לראות את התמונות, על עמוד שלם הודפסה
תמונה של חגיגות גז לכבשים בכפר ליד דיסלדוף.
ישבנו במשרדו המפואר של הר פון סידוף בבית החורשת ליצור מנועים מחוץ
לפרנקפורט, פון סידוף שוחח בטלפון, באצבעותיו הוא מולל מהדק, שערותיו היו דבוקות כמו במסדר אבירים רגע לפני הכרזה, הוא היה חנוט בעניבה יקרה ועל
צווארון הג'קט היו מפוזרים קשקשים לבנים, נדף ממנו ריח נעים של פרפום יקר, משקפי קריאה חצויות עשיות מזהב נחו על קצה אפו, מאחוריו על דלפק היו סדורות מסגרות שעשוית מעץ זית מבריק ובתוכם תמונות משפחה, באחת מקובצת
משפחה סביב סוס לבן, בשנייה עומדים כולם בטוקסידו ושמלות ערב יקרות ובעוד
אחת חתול לבן עם עיניים בוהקות, על מדף נוסף ניצבה תמונה של פון סידוף לבוש
במדי צבא ללא סמלים או אותות מזהים מחבק קנה של תותח , פון סידוף היה כנראה קצין לא גבוה בחיל התותחנים הגרמני בדרך מבטו הבנתי שאולי בימיו בצבא הוא שרת את הפירר, הוא לא הסתכל לתוך העיניים כשדיבר מעשה שהעלה חשד שמא הוא מסתיר עבר שחור.
בשירותים של המסעדה הוא הפשיל שרוולים לשטוף את כפות הידיים והיה נדמה לי
שראיתי על הזרוע שלו קעקוע של צלב קרס.
הוא דפדף בתוך מכתבה שעשויה עור חום ומתוכה הוא מסר פרטים וסיים את השיחה.
חברים יקרים אני מבקש רשות לקחת אתכם היום לארוחת ערב במסעדת מרתף עתיקה שבעליה טוענים שהיא קיימת מעל שלוש מאות חמישים שנה, יש בה מרתף
עם כל היינות הגרמניים שתבקשו מאז חמישים שנה, תשתדלו לא לאטום את
התיאבון הוא צחקק.
בסוף שנות השמונים נשלחנו לצלם מנועי אוטובוסים לסרט שעשינו למוביל תחבורה בארץ, בסופו של דבר לא הינו צריכים להתרחק השתמשנו אולי
בשלושה שוטים מתוך מה שצילמנו. שבעה ימים רבצנו על מצפונו וארנקו של פון סידוף שהיה סגן מנהל המפעל, הוא וצוות של שלושה עוזרים ניסו בכל כוחם לצבוע לנו את הזמן.
המטבח הגרמני לא נחשב בין המעודנים שבמטבחי אירופה, האוכל בסיסי ולא יקר,
בדרך כלל המטבח הגרמני מגלה יד נדיבה בכל מה שקשור לנקניקיות, כרוב חמוץ
בשר ציד ובירה.

ויינהואוז ברקנקלר היא מסעדה מהיקרות בפרנקפורט, היא ממוקמת ברחוב ישן
שאין בו תנועת מכוניות, קירות המסעדה טחובים, במפגש בין הלבנים רבצה ירוקת,
אטמוספירה באווארית מאד אריסטוקרטית חובקת אותך כשאתה מהלך בין השולחנות, זוגות אוהבים לבושים במיטב המחלצות היו ישובים קרוב כשאור נר
מגלה את גוון פניהם, ריח של קוניאק וסיגרים משובחים עמד באוויר.
מלצר מבוגר עם סינר לבן עד הרצפה ניגש אלינו ובקול לוחש התעניין מה אנחנו מבקשים להזמין, פון סידוף המליץ על בשר עגל עשוי ביין קלודוס, הנהנתי בראשי,
חברי הזמינו צלעות בקר עם כרוב חמוץ ותפודים אפויים בחמאה.
בפינת החדר ישב איש שמן שעל ביטנו היה מונח אקורדיון, בידו האחת הוא אחז כוס בירה גדולה ובידו האחרת הוא דפדף בחוברת תווים.
פון סידוף הסתודד עם המלצר ואחרי שני רגעים הגיעו לשולחן ארבע כוסות עם
סיידר גרמני שהוא שייכר תפוחי עץ, לגמתי מתוך הכוס טעמו של הסיידר קפוץ ומריר, הוא פורץ למרכז הראש במהירות האור ובדרך כלל בלי רשות, אל השולחן הוגשו מנות אוכל שטעמם היה נפלא , לגמנו עוד סיידר ועוד יין, בקשתי מהנוכחים
סליחה והתפניתי אל השירותים, כאשר קמתי מהכסא הבנתי שמשקל הראש לא מה
שהיה ,מלצר מחיוך ביקש ללוות אותי, מדרגות עץ מרוצפות בראשי מסמרים גסים
כדי לא להחליק הורידו אותי לחדר המתנה קטן שאליו היו מחוברים השירותים בחדר ההמתנה ניצב דוכן עץ גס ועליו ספר אורחים עם כריכה עבה,
דלת שירותי הגברים הייתה נעולה חשבתי לעצמי בטח איזה גרמני בן למשפחת אצולה שגרסה מאות יהודים מטיל את מימיו ואני עומד וממתין שהוד מעלתו יסיים, הפנתי מבט אל הספר האורחים פתחתי את הכריכה והתחלתי לדפדף,
כל דף נשא תאריך ודברי תודה עד כמה שהצלחתי להבין בחלק מהדפים היו מצוירים פנים בחלקם קריקטורות .
באמצע הספר מצאתי דף כתוב בעברית.
כך היה כתוב בו...

בחוץ משתוללת סופת שלג
כאן בפנים נעים וטעים
אני רחוק מארץ ישראל
מארץ שכל כך אהבתי.
רחוק מאד מאנשים מחברים שהם בנפשי.
ברחתי כי לא עמד לי כוח,
היום אני חולה, מחר יהיה בריא .
אם באיזה פעם ישראלי יקרא את הדברים שיודיע בארץ שאני עוד אחזור לעשות מיוסיקלס ואחזיר לכולם את כל מה שמגיע להם.
גיורא גודיק.

כשקראתי את הדברים גיורא גודיק כבר לא היה בין החיים...
לקינוח הביאו לנו גבינה מקומית שמוגשת עם לחם שחור ובצל .