אישה.

שעת בוקר מאד מוקדמת,
בחוץ משתוללת סופת שלג הכל מכוסה לבן כמו מתוך ספרי האגדות שהינו מקבלים מתנה ליום הולדת בקיבוץ, מול פנסי הרחוב אפשר לראות את פתיתי השלג מתנפנפים לאיטם,לא בוער להם כלום, בכניסה לתחנת הרכבת מתחת לעמוד שיש ענק ישנים על שק שינה כחול שני בחורים צעירים לידם מונחים תרמילים עמוסים, אישה מבוגרת רוחצת את רצפה, כשהיא מגיעה אליהם היא מאיטה כדי לא להעיר אותם. הרכבת שיוצאת לפריס עומדת לעזוב בכל רגע, זוג אנשים מבוגר אוחז בידיו שני מגלשי קרח ארוכים שניהם בתלבושת אחידה ארוזים בתוך אוברולים צהובים ראשם עוטה כובעי צמר אדום הם נראים כמו שני ליצני קרקס מקומי, מתוך רמקולים שתלויים קרוב לתקרה נשמעת הודעה לא סבלנית בשפה שדומה לגרמנית. אני קופא במקומי, מתוך הדברים נגזרת לתוכי תמונה של קצטניק שנופל מעל דוכן העדים במשפט אייכמן. אני מביט מסביב לחזור חזרה אל ימינו אנו, אל תוך הרציף זוחלת בתנועה אבירית רכבת מוכספת היא נראת כמו סוס לבן שדוהר בשמים, מאחורי נעמדת אישה כבת שישים עם עיניים מלוכסנות מראה פניה היה עדין ומיוחד על כתפה היה מונח תיק גדול וכבד, ביד אחת היא אחזה מזוודה מרופטת וביד השנייה היא לפתה בקבוק מים מינרלים גדול ומפה של צרפת. היא לבושה בחולצת משבצות כחולה מפלנל ישן ועל החולצה מונח וסט מרופט מכנסי חאקי מבד פשוט היו מכסים את רגליה. הסתכלתי בה והיא החזירה חיוך שגילה קמטים עדנים מתחת לעיניה, נדף ממנה בליל של ריחות אטריים.ביקשתי לעזור לה עם המזוודה והיא הודתה לי בקידה מנומסת הרגשתי לעצמי שבתוך הגברת הזאת מסתתר איזה סיפור שאפשר להעביר איתו נסיעה לא בטלנית של שעות עד פריס. התיישבנו בקרון נוח שמושביו עשויים מקטיפה והיא בתנועות מחול קטנות ויעילות כמו של נועה אשכול התחילה מסדרת את מקום מושבה,מתוך התיק היא הוציאה מפה קטנה שהייתה עשויה מרפיה גסה בצבע צהוב בתנועה עדינה היא הניחה אותה על השולחן שחצץ בין שנינו, על המפה היא הניחה נר אדום ושתי בננות בשלות, כל העת הסתכלתי כאילו הכל מובן מאליו, מתוך בקבוק זכוכית חום היא ריססה מסביבה בושם ריחני ושאלה באנגלית מאד רצוצה אם אני רוצה תה לוונדר, השבתי לה ברצון והיא הוציאה טרמוס כסוף ומתוכו היא מזגה לשתי הכוסות תה כהה וריחני. הרכבת החלה לנוע בכבדות היא עצמה את עינייה וזמזמה מין יבבה בשפה לא ברורה, היא פקחה את העיניים והביטה בי, לגמתי מתוך הספל לגימה ארוכה הטעם הזכיר לי טעמו של תה שהיו מוזגים לנו בצבא בבוקר מוקדם מתוך סירים ענקיים. סימנתי לה שהתה מאד נעים, היא החזירה לי חיוך, הרכבת צברה מהירות ומהחלון יכולנו להבחין במשטחי שלג שכיסו את העיר, היא הסתכלה עלי וסימנה לי ללגום שוב, היא קירבה את שפת הכוס לפיה ונשמה מתוך הכוס נשימה ארוכה של ריח, לגמתי עוד שתי לגימות והנחתי את הכוס, הסתכלתי החוצה ופתאום התחלתי להרגיש מין תחושה מאד קלה של לחץ סביב הראש, לא ייחסתי לזה חשיבות, היא שאלה אותי בת כמה הבת שלי, שאלתי לא יותר מידי מופתע מאיפה את יודעת שיש לי בת, היא לא ענתה רק חייכה והביטה החוצה מהחלון, אמרתי לה בת עשרים ושתיים וקוראים לה דניאל ואין לי יותר בנות, רציתי בו ברגע לספק כמה שיותר פרטים מהפחד שתפתיע שוב, היא לגמה עוד לגימה ועצמה את העיניים הסתכלתי בה תחושת הלחץ סביב הראש הלכה והתעצמה הרגשתי שכל מה שאני רוצה עכשיו זה מיטה נוחה בבית מלון ביתי, ואחרי המבול, אם הייתי עוזבת שתי נוצות ממגדל גבוה איזה מהן הייתה מגיעה ראשונה לרצפה? הסתכלתי בה ולא ידעתי מה לענות,
ניסתי להקשות באיזה גובה המגדל?
היא לא ענתה והוציאה קופסת גפרורים להדליק את הנר, על קופסה היה מוטבע משפט בערבית עם עיגול אדום ביקשתי ממנה להביט בקופסה היא הושיטה אותה וחייכה, אין לי מושג מה היה שם אבל בקשתי לעשות את הצעד שתדע שאני יודע לאן לשייך את הכיתוב הזה. הלחץ בראש המשיך להעיק האוויר בקרון התחיל להיות דחוס, העיניים מבקשות רחמים פה ושם עצמתי אותם ומיד פתחתי, משהו במצב הזה לא נתן לי מנוח, היא החלה מקלפת בננה צהובה, הפרידה מכל קליפה נראתה כמו מסע צלב כשהיא סיימה היא הגישה לי את הבננה ואמרה בשביל שלושה אלוהים שיושבים למעלה, לקחתי בקצות האצבעות את הבננה והיא עצמה את העיניים, לעסתי את קצה הבננה להרגיש את הטעם, שום דבר מעבר לטעם רגיל של בננה, לקחתי ביס יותר גדול ותוך פחות משתי דקות סיימתי עם הבננה, מחוץ הכה שלג על החלון חלפנו על עגלון עם סוס ועגלה עמוסה בגזעי עץ ,העיניים נעצמות אני מתחיל להבין שאין מאיפה להביא כוח להשאיר אותן פתוחות, בקרון פשט ריח חריף של הדרים, רצית להתקשר לאיש קרוב לספר לו או שאם חס וחלילה לא יצא לי לקום..
לפתע כמו מתוך סיוט פקחתי את העיניים.
הרכבת עמדה בתחנה הסתכלתי החוצה מהחלון המון אנשים עמוסי מזוודות ותיקים הלכו כל אחד לעניינו. לא הצלחתי להבין מה קורה לרגע עצמתי את
העיניים וחזרתי לזיכרון הכי קרוב, פקחתי את העיניים המושב מולי היה ריק שום
זכר למפגש עם הגברת המלוכסנת, בתוך המאפרה היו דחוסות קליפות צהובות של
בננה.
כף ידי הייתה רדומה ומאוגרפת פתחתי אותה במאמץ רב ובתוכה היה מונח פתק
מקומט עליו הייתה מצוירת מניפה שחורה ומתחת היה כתוב באנגלית רשלנית,
כשאתה עוצם את העיניים אתה מאחר את הרכבת ...