אדי פישבאום

על ראשו הקרח של אדי פישבאום הייתה מונחת כיפה דהויה, מראה פניו היו עגום
כמו בזמן מחלה, לחייו היו סמוקות מוודקה זולה שהיה לוגם בסתר מידי פעם במהלך היום, הוא אף פעם לא היה מגולח למשעי, לאורך הגבה התגלה חתך עמוק שנתפר מתי שהוא ברשלנות, על צווארון חולצתו הייתה מונחת מטפחת אף כדי לספוג את הזיעה, הוא לא נח לרגע, כל הזמן דיבר אם צריך או לא, מזיז דברים ממקום למקום ומנקה במטלית מטונפת כל פינה על השיש, הכל זז ונע לפי הקצב שלו, הכיפה...הוא היה לוחש זה בשביל הקליינטים, שילכו לעזאזל כל פעם באים לקחת קוגל ולטקס ומלפפונים בחומץ ורוצים בחינם שקית ניילון מה שעולה עשרים סנט , רק לנצל, דרקעס..
אדי פישבאום נולד בפולניה והיגר עם הוריו לברוקלין, הוא היה ילד גדול ומגושם, ראשו היה מרוקן משכל, את רוב ילדותו הוא בילה ברחוב הייטס שנבנה במאה התשע עשרה, מתוך הרחוב פנו לצדדים רחובות שבתיהם היו בנויים מאבן חומה ובין הבתים ניבנו גנים קלאסיים, ברחוב מונטיגיו היה לאבא של אדי אטליז ולידו הייתה חנות לממכר גלידה ובצמוד לה חנות לספרים ולנרות, אדי היה מסתובב ברחוב עם מפתח שבדי ענק ומרביץ בלי סיבה מכות רצח לילדים, כולם פחדו ממנו פחד מוות ואף אחד מההורים לא היה מוכן להתערב כי פעם הוא הכה אבא שבא להגן על בנו, אדי העריץ את מאיר לנסקי, בכל הזדמנות היה מספר איך מאיר לנסקי הכיר את שותפו בנג'מין באגסי סיגל, כשלנסקי היה בין שש עשרה כך הוא היה מספר, בדרכו חזרה הביתה וארגז כלי עבודה בידו הוא הבחין באישה מופקרת שמנסה לפתות נער בין שתיים עשרה, כתוצאה מכך התפתחה קטטה בין מעבידה של האישה עבריין ידוע לבין האישה המופקרת, הנער הקורבן ניסה לעזור לאישה והעבריין תקף גם אותו, לנסקי לא חשב לרגע והתנפל על הבריון והכה אותו במפתח שבדי, הנער היה בנג'מין באגסי סיגל, עוד באותו רגע הם לחצו ידיים, לימים הם הקימו את באגסי את מאיר והשותפות נקראה חברת רצח בע"מ.
אדי ישב בבית סוהר לפחות שלוש פעמים על אלימות מופרזת, באחת מהפעמים שיצא מהכלא פגש אותו הרב מוישה שינדלר שהיה הרב הראשי של בית הכנסת הר סיני במרכז ברוקלין בפגישה גער בו הרב שהוא בנדיט גדול ואם הוא רוצה לחזור
למוטב הוא צריך לבוא לבית הכנסת ולהתחיל לדפדף בדפי סידור וגמרה. אדי
התחיל פוקד את בית המדרש, בהתחלה היה יושב בצד ובוהה ברב, דברי התורה של
הרב שינדלר היו מהלכים עליו כמו במטה של קסם, מדי פעם היה מזיל דמעות, עם
הזמן הוא מצא עצמו רוב שעות היום מכונס בבית הכנסת. ביום כיפור נתן הרב
שנידלר לאדי כיפה שחורה ונישק לו על המצח, מאז לא מוריד אדי את הכיפה.
כשאביו מת משחפת לקח אדי את העניינים לידים והפך את האטליז לחנות משופצת עם דברי מאכל יהודיים שאחותו בישלה, לחנות קראו אדיס כושר פוד, עם אחותו הוא לא דיבר מילה כי בעלה חשד בו שהוא אוכל בחנות ולא רושם את זה בספר החובות, הוא תמיד היה אומר לקליינטים יום אחד אני יהיה מיליונר.
כשהגעתי לניו-יורק בפעם הראשונה ב 77 לקח אותי דני משדה התעופה בלימוזינה מפוארת, בכסא האחורי ישב אדי עם כוסית קוניאק וסיגרלה מחניקה, תכיר הציג
דני בחיוך זה אדי פישבאום הגדול, כל מה שאתה צריך בניו-יורק אדי מסדר על
המקום. לחצתי את ידו ותוך כדי לחיצה הוא דחס לתוך כף ידי גוש של נייר כסף, הסתכלתי לתוך עיניו הוא קרץ ואמר ברוך הבא לניו-יורק חבר, השבתי לו חיוך,
המלון שאתה הולך לגור משהו אקסלנט, נקסט דור יש מועדון עם הרבה ציצים,
אם אתה רוצה אני בא איתך בלילה, דני הבין שמוקדם מידי לתכנן והתערב בעדינות, תן לו ללכת למלון לנוח מה אתה כבר מתנפל עם ציצים.


הלימוזינה טסה על הכביש שמחבר את קנדי עם מנהטן, דני...שאג אדי בקול רם, כל
מה שבקשת שאני יסדר לך באטלנטיק סיטי מסודר, יש לך טו סוויטות במיראז',
יש לכם פור טיקטס לתום ג'ונס ויש רזרבישן לשתי מסעדות אחת גונדולה והשנייה
סוטרא, איך אני ? אתה אדי הגדול השיב דני בחיוך.
חצינו את גשר ברוקלין בדרך פנימה למנהטן, שעת בין הערבים האורות התחילו
מנצנצים, מנהטן ניראת כמו תחנת הכוח של העולם, אדי הוסיף ומזג לי לכוס עוד
קוניאק אקס או, תשתה שחס וחלילה לא תתייבש לנו, הוא ודני פרצו בצחוק גדול,
רגע לפני שנעצרנו בפתח המלון שאל דני בדאגה חבויה... אדי הכל סגור עם המלון
שלא יהיה עניינים, דני על מה אתה מדבר המנהל איז בסט פרנד, אני הולך איתו יד
ביד עד החדר.
פקיד הקבלה לא הצליח להבין מה אדי רוצה ממנו, אדי ניגב כל העת את הזיעה
ממצחו וניסה בעזרת הידיים לשכנע שאכן הוזמן חדר במלון על שמי, לא דובים.
פקיד הקבלה שלא ניחן בעודף נעימות נתן תחושה שאם לא היינו באים היה יותר
נעים במלון, אדי ביקש לראות את המנהל, הפקיד לא הרים את העיניים, אדי דפק
באגרופו על הדלפק וצווח מאדר פאקר אני הופך לך את המלון, אף אחד מסביב לא
הטריח את ראשו, כולם התנהגו כאילו מנגנים שטראוס בלובי.
אל הדלפק הצטרפו עוד שני פקדים ענובים והביטו על אדי שגעש ושצף, ניסיתי
להרגיע אותו והוא דחף אותי הצידה, מרחוק נשמעה צפירה של מכונית משטרה,
תוך רגע פרצו לתוך הלובי ארבעה שוטרים עם אקדחים שלופים, הסתכלתי מהצד
הכל נראה כמו לקוח מתוך סצנה של סדרת משטרה ניו-יורקית, שניים מהשוטרים
התנפלו על אדי והשליכו אותו לרצפה, אחד הפקידים סימן עלי ותוך רגע תפסו אותי שני שוטרים והפילו גם אותי לרצפה, הייתי בהלם, בקשתי להגיד מילה אף אחד לא הקשיב, השוטר משך אותי לכיוון הניידת, ביציאה חלפנו על דני שהיה המום הוא ניסה להגיד משהו לשוטר הכל קרה במהירות האור, הוכנסתי למושב האחורי של הניידת ידי היו כבלות באזיקים, לא ידעתי את נפשי, הרגע הגעתי למנהטן ניסיתי להסביר תוך כדי נסיעה לשוטר שישב לידי, הוא הסתכל בי כאילו באתי מכוכב אחר, בתחנת המשטרה ישבתי על ספסל עץ, קיבינימט הייתי פה כבר הכל מוכר לי... דני הגיח בריצה כולו מתנשף וניסה להסביר לשוטר שאין לי יד ורגל באירוע, מהפתח נשמעו צעקות, שלושה שוטרים דחפו את אדי פנימה לתוך חדר ההמתנה, אדי הביט בי ואמר אל תפחד המאדר פאקר מפקד התחנה חבר הוא משחרר אותנו מפה אחת שתיים ...
אחרי שש שעות מאד מאד לא נעימות הצליח דני לשחרר אותי בערבות.
השעה בניו-יורק הייתה הרבה אחרי חצות.
לאטלנטיק סיטי לא נסעתי.

היום אדי פישבאום הוא בעלים של אחת מהרשתות הגדולות באמריקה שמשווקת פיצות קפואות לכל העולם.