סבא מאיר.

סבתא שרה וסבא מאיר היו מכינים בכל יום חמישי עוגה, סבתא שרה הייתה מפרידה את הצהוב מהלבן וסבא מאיר היה מקציף בקערת זכוכית בעזרת מיקצפת
שעשויה כמו קפיץ. רעש ההקצפה נשמע למרחקים אבל לסבא לא היה מי יודע מה איכפת מדובר במשימה ומשימה יש לבצע ביסודיות.

לסבתא שרה היו יוצאות עוגות טורט דחוסות וביום שישי שכולנו היינו מתאספים בחדר שלהם לחגוג קבלת שבת היו דוחקים בי לאכול מהעוגה ותמיד הייתי נחנק, בכל פעם סבא מאיר היה מהלל את העוגות בדברי שבח מוגזמים וסבתא שרה הייתה מביטה בי וקורצת.

סבא מאיר ניגן בחליל אלט בתזמורת של הקיבוץ, לקראת כל חג הוא היה עסוק
מעל הראש בחזרות ולא הייתה שום אפשרות לדבר איתו, פעמים בשבוע אחרי
שסיים את ארוחת הערב בחדר האוכל היה לומד בחוג לתנ"ך וגם זה היה קדוש,

בכלל בכל מה שסבא מאיר התעסק לנו הילדים היה אסור להפריע ואסור לשאול שאלות כי לעיתים מאד קרובות הוא היא מאבד את סבלנותו.

סבא מאיר למד לימודים גבוהים בפוליטכניקום בוורשה ולימים היה קצין גבוה בצבא הפולני, כשהגיע לקיבוץ היה מסתובב בחליפה שלושה חלקים ומושך את שערותיו בשמן.

סבתא שרה בא מרוסיה והייתה רוקחת מדופלמת, חוכמתה המופלגת הפכה שם דבר בקיבוץ וכל מי שרצה לדעת איזה דבר היה בא לחדר לשאול אותה.

על הקיר בחדר הגדול הייתה תלויה תמונה גדולה של שני אנשים ולמטה היה כתוב
אימא טובקה ואבא שלמקה, הורי היקרים שמתו מרעב בפלונסק.

תמיד הייתי דוחק בסבא מאיר שייקח אותי לחרוש איתו בשדות, והוא היה מבקש
ממני שלא אנדנד כי מדובר בעבודה קשה ומדויקת ואסור לילדים להפריע.
באחד הלילות הוא סוף סוף התרצה ולקח אותי למשמרת לילה בפלחה.

סבא מאיר היה טרקטוריסט מאד נחשב במשק ובכל עניין ודבר שהיה קשור לטרקטורים היו פונים אליו, שעתיים לפני המשמרת הוא היה מגיע אל חדר האוכל ובתוך המטבח היה רוקח סנדביצ'ים עסיסיים מלחם שחור וגבינה לבנה, את הסנדביצ'ים הוא היה מניח בקופסאות פח, לתוך צנצנת גדולה הוא היה קולף מלפפונים ירוקים ממליח אותם במלח גס ואליהם מצרף חופן של זיתים שחורים, את כל הכבודה הזאת הוא היה אורז לתוך מזוודת עץ. למזוודה היה מצטרף כד מפח שבתוכו היה תה עם הרבה חתיכות של לימון, הכד היה עוטף בבד שק אפור לשמור על החום.

תלבש סוודר ותבוא עם מגפים יש בשטח נחשיים שחורים.

לקראת הלילה אחרי ארוחת הערב בחדר האוכל היו מתאספים ההורים בבית הילדים לטקס השכבה, באותו מעמד היינו מתקלחים לובשים פיג'מה וחייבים
לקחת לפה כף עם שמן דגים וקובית שוקולד. הרבה המולה והווי היו טבועים
בשעות האלה, אלה השעות שבהם ההורים היו עם הילדים הכי קרוב להכי הרבה
זמן, המראות והזיכרונות מהילדות המוקדמת בבית הילדים מלווים אותי לאורך השנים.

עשיתי הכנות מוקדמות ובשעה שש וחצי בערב בדיוק באתי למוסך, כשהגעתי סבא
מאיר הוציא מכיס מכנסיו שעון והביט בו, הוא לא אמר מילה רק טפח לי על השכם וחזר לעסוק בפילטר מושחר שהוציא מתוך איזה מיכל שעמד על שולחן מברזל.

אמרת לצפרה ושמעון שאני לוקח אותך איתי, כן.
ידעתי שאם אני אבקש רשות מהורים הם לא יסכימו, אמי הייתה חרדה לכל צעד
שעשיתי, כי על כל צעד מוצלח נוסף אחד לא מוצלח שהיה נגמר בדרך כלל בחבישה או בסימנים כחולים, אז, במשק קראו לילדים כמוני פראי אדם.

הג'יפ הירוק הגיע לפתח המוסך וסבא העמיס את המזוודה והכד, תוך רגע הייתי
למעלה, התיישבתי בקצה הספסל וסבא התיישב ליד הנהג.
בחוץ ירד כבר האור, הרבה ברחשים טיילו מסביבי, חצינו את הכביש הראשי שהפריד בין הקיבוץ לבין השדות ועלינו על דרך עפר, ריח של אדמה רוויה עמד באוויר ריח שמלווה אותי עד היום רגע לפני השינה, מרחוק נראו אורות המשק מנצנצים, הכל הלך והתרחק, הרגשתי כמו פלח אמיתי.

הג'יפ נעצר ליד טרקטור גדול עם מחרשות, סבא מאיר ירד מהג'יפ ובלי רגע מיותר
הוא הניע את הטרקטור בעזרת מנואלה.
הוא טיפס אל המושב וקרא לי לעלות , הוא הושיב אותי על הכנף וקשר אותי
ברצועה מחבל שהייתה קשורה לגגון שכיסה מעליו.

סבא הוביל את הטרקטור בעזרת שתי יצולי ניווט מברזל אל תוך השטח והתחיל לחרוש, פנס שהיה מותקן בקדמת הטרקטור האיר לו את התלם .
בכל סוף שעה הוא היה עוצר את הטרקטור מוציא מתוך שקית ניילון טרנזיסטור עם מלבוש עור חום ומקשיב לחדשות בקול ישראל .

באמצע הלילה עצר סבא מאיר את הטרקטור, מסביב הכל שתק, למרגלות הגלגל
הוא פרס שני שקים ריקים התיישבנו בישיבה מזרחית הוא פתח את המזוודה מתוכה הוציא את הקופסה עם הסנדביצ'ים ואת הצנצנת עם המלפפונים והזיתים
הוא מזג לתוך המכסה של הכד תה והחל לועס.

איילי הוא פנה אלי תוך שהוא לועס "כל חיינו אנחנו צריכים לעבוד את האדמה, האדמה היא אם כל האימהות, היא זאת ששומרת עלינו ואם לא נשקיע בה זיעה היא תבגוד בנו, היבול שצומח מתוך האדמה הוא סם החיים...החיטה שממנה עושים קמח זה הנשק שלנו..." הוא אמר את דבריו בפאתוס ואני הקשבתי ולא הצלחתי להבין מה יש כל כך חשוב בתפוחי אדמה שגדלים באדמה ולמה זה סם החיים.
כשסיימנו הוא ניקה בעזרת חתיכת נייר את הקופסה והצנצנת והחזיר אותם למזוודה.

עוד ועוד תלמים הוא שיסע באדמה, הבוקר התחיל להפציע, מרחוק ריצדו פנסיו של
הג'יפ שהתקרב לחלקה, בדרך חזרה למשק היה קר, הצינה קיררה את הבוקר.
כשהג'יפ נעצר ליד חדר האוכל התגלתה תמונה מוזרה עשרות אנשים היו מכונסים ברחבת הכניסה עם מפות ואופניים ופנסים, הייתה תכונה גדולה, חלקם חילק
פקודות, חלקם הסתודד, כולם נעו בחוסר סבלנות, בבת אחת יצא כל החבורה
רכובה על אופניים ונסעה לכיוון שער הקיבוץ.
שש בבוקר על מה התנועה הזאת .

סבא מאיר לא התייחס ופרק את המזוודה, פתאום אני שומע צרחה "איילי איפה
היית...?" אמי רצה לעברי כאחוזת טירוף עיניה דמעו ופניה היו לבנות, איפה היית
כל המשק מחפש אותך כל הלילה, מרחוק ראיתי את אבא שלי במכנסים קצרים רץ לעברנו עוד רגע הוא מפליק לי, שניהם חיבקו אותי, סבא מאיר הסתכל בנעשה כלא
מאמין, אתם בלתי נורמלים גער אבי, איך אתם לא מודיעים לנו, הזמנו משטרה
מחיפה וכאן במשק אף אחד לא עצם עין כל הלילה...

סבא מאיר הסתכל בי, פניו היו קפואות הוא לא הגיב, הוא התקרב אלי מאיים, לרגע ראיתי אותו לבוש במדים של קצין פולני, הוא תפס באוזני וכמעט הוציא אותה.
שום מילה רק סובב וסובב ...

היום כשבתי יוצאת בלילה לתוך תל אביב הרעבה היא מתקשרת לדווח לא מעט פעמים. לא יאומן הילדים של היום...