חודרוב.

כשעמדנו בסוף הרחוב ראינו בתחתית ההר את חוף הים , בימי שבת היננו רוכבים על משטחי עץ משולשים שאליהם מחוברים שלושה קוגלגרים וטסים במהירות האור אל סוף הרחוב , בדרך הינו מאבדים שליטה ומתרסקים ונשרטים עד זוב דם, עם גופיות לבנות שהיו תלויות ליבוש על חבלים בחצרות הבתים הינו מנקים את כתמי הדם שלא נקבל עם החגורה כשנחזור הביתה .

פעם אחת חזרתי לפנות ערב הביתה חבול ופצוע מעוד יום של עיבוד עשתונות , אבא ישב בסלון והקשיב לרדיו , ניסיתי להתגנב לחדר ילדים בלי לעורר תשומת לב אבל אבא הפנה אלי מבט כועס , בעניו ראיתי שיש לו משהו להגיד לי , הוא לקח אותי פנימה לתוך חדר האמבטיה התיישב על דופן האמבט הביט בפצעים , הפליק לי סטירה וצעק מה אתה קופץ כל הזמן וניפצע , מה אתה חודרוב ?

אני זוכר בכל פעם שהיה משחק כדורגל ושידרו אותו ברדיו , אבא היה מצייר יום לפני את מפת המגרש ותולה אותה מעל שולחן האוכל במטבח , שעתיים לפני תחילת המשחק היינו מתקלחים ומתיישבים עם גופיות לבנות נקיות , כל אחד במקומו. אמא הייתה מניחה קערה גדולה עם תפוחי זהב וסכיני קילוף עם ידיות משנהב .

היינו יושבים ומסתכלים על מפת המגרש שאבא צייר , אף אחד לא הוציא מילה .
חצי שעה לפני תחילת המשחק אבא היה מדליק את טרנזיסטור ומתוך המכשיר בקעו שירי לכת .

ישבנו שקטים ומתוחים עד שנשמע קולו של נחמיה בן אברהם , ברגע שהוא התחיל לשדר אבא היה נעמד כמו מפקד פלוגה בפלמח , הוא אחז בידו עיפרון ותוך כדי השידור היה מסמן לנו באיקסים על מפת המגרש איפה נמצא בכל רגע הכדור .

כשהיינו קרובים לשער של היריב ומפספסים הוא היה מסמן בחוזקה ולא פעם השפיץ פקע ממקומו ונשבר .

אבא ידע להגיד רק את שמותיהם של שלושה שחקנים , שיעה גלזר , נחום סטלמך ויעקוב חודרוב , בכל פעם שהוא היה אומר את שמו של חודרוב הוא היה קם ועושה מין תנועה של זינוק .

אבא אהב לקלל כל פעם בשפתה של הקבוצה היריבה , הכי אהבנו לשמוע אותו מקלל ברוסית , אבל אסור היה לצחוק באמצע המשחק , רק אם היינו מנצחים הינו
מבקשים שיעשה לנו חיקויים של רוסים משוגעים .

בפורים 62 בקשתי מאבא להתחפש לחודרוב .
עינו של אבא נדלקו , אבל הוא אמר לי ניראה , הוא ביקש למשוך זמן לא היה לי מושג למה .
בלילה שמעתי אותו מעלעל בעיתונים ישנים , בשעת לילה מאוחרת הוא העיר אותי ודחף לי לתוך הפנים תמונה של יעקב חודרוב עם תחבושת גדולה על האף .
אז בעיתונים לא היו תמונות בצבע הכל היה שחור לבן .




למחרת התאספנו בסלון אמא ואני , אבא תלה את התמונה של יעקב חודרוב על הכוננית וביקש מאיתנו להתרכז בתמונה .
הוא פתח בקול דרמטי וענייני , ככה אתה הולך להתחפש לחודרוב .
מכניסים קצרים עד ברכים בצבע שחור עם פס לבן משני הצדדים
שני מגנים לבנים צמודים לברכיים ,
חולצה שחורה גדולה עם שרוך לבן ,
שני מגנים צמודים למרפקי הידיים ,
נעלי סירה שחורות עם פקקים של טמפו ,
כובע עם מצחייה .
כפפות גדולות
ותחבושת לבנה עם פלאסטר על האף
ביד תחזיק כדור רגל .
אמא תתפור הכל .

הרגשתי בעננים , הרגשתי כמו חודרוב .

לאמא הייתה מכונת תפירה במרפסת ומשאריות של בדים היא חיברה וגזרה ועמלה שעות , בכל יום בערב נעמדתי במרכז הסלון ואמא הייתה מודדת עלי את מה שהספיקה , אבא היה מעיר הערות בונות , ואני נסחפתי לתוך עולם מופלא ,
אני הולך ונהיה חודרוב .

בשבת אבא ירד איתי לחצר ובעט לי כדורים , הוא אילץ אותי לזנק בקצב מסחרר לצדדים , ואני כמו מתאבד , אץ , וקופץ , והודף כמו בתמונות בעיתון .

יומיים לפני החגיגה הגדולה בבית הספר הכל היה מוכן , אבא פתח את דלת ארון הבגדים , על הדלת הייתה קבוע מראה גדולה , אמא הלבישה וזבדה אותי בכל האביזרים , תוך רגע הייתי חודרוב , הסתכלתי הלום לתוך המראה , זאת הפעם הראשונה שראיתי איך אני ניראה , פרצתי בבכי מרוב התרגשות .

בבוקר החגיגה התעוררתי קודח מחום , אבא הביט בי בדאגה , אמא מדדה לי את החום , היה לי 38.7 אתה נישאר במיטה היא פסקה .
אבא עזב את החדר עם פנים זועפות , אמא הביאה קומפרס קר ושמה לי על המצח .
על הכסא לידי הייתה מונחת התחפושת של יעקב חודרוב הגדול .
הבטתי עליה , עיני התמלאו דמעות .