יום חמישי, 17 ביוני 2010

אני, המקרר, והמלחמה הבאה.

יש בי איזה מין תחושת רעב שאני לא יודע אף פעם להגדיר במדויק, התחושה הזאת
התמקמה כבר לפני שנים באזור של החוסר שובע ומקרקרת לי בתוך הקרביים, אין לי רגע מנוחה, לא משהו ברור וחד משמעי, משהו שדומה לצריך, ולא כי בא.
התחושה הזאת לא עושה חשבון ורודפת אותי לכל מקום על הכדור,
גם אם אני מתחבא ולא מודיע אני תמיד מוצא אותה קשורה לי לרגל כמו גמד פולני שלא מרפה.
פעם נסעתי לרומא בזהות בדויה, שום כלום, היא הופיעה בשדה התעופה עם גלימה
של כומר ולא נתנה רגע לנשום.
מה לא עשיתי ?
הלכתי לבית כנסת לחודש מרוכז, לבקש להתחנן ולדבר אל הקדוש בכבודו ובעצמו
נשארתי עם כיפה על הראש וגרם לא נזל ממני.
חשבתי להחליף שפה, או לכרות איזה ברית עם אנשים לא רחמניים בעולם שכולו
ריב ומדון אבל בסוף התחרטתי, מה אני אלך עכשיו לעשות עיניים שאין לי מושג איך הם יגמרו.
אמרו לי מומחים שיש איזה מכשפה ערביה כל כך מכוערת שאחרי כל ביקור אצלה אתה מקיא את הנשמה, רק מזה אפשר להוריד שני קילו אחרי כל ביקור, הלכתי, המכשפה לא מי יודע מה מכוערת, יש ביציאה מהכפר שלה חומוסיה לא מהעולם
הזה.
מי לא יעץ לי ? תגידו שם של מומחה ואני מראה לכם חשבונית מס, באיזה קליניקה
לא שרו לי שירי פחד על מוות מתקרב, וסטרוק באונה הימנית, וסכרת, וגזזת ומה
לא, איפה לא דקרו אותי עם סיכות או מסרגות, ואטקינס בבוקר ומירי בלקין בערב, ויש איזה מומחה באיטליה שמאריך במקום לקצר, וכדורים כחולים בשביל ימים
לבנים, והכי נכון לשתות חמש כוסות מים לפני הארוחה, מה אני גמל ?
תאמינו לי מה אני אומר, אם הרגשה הזאת תקבל את פרס ישראל יהיה כתוב בדף
שירדנה ארזי מקריאה... על דבקות במטרה, על נאמנות, על עקשנות, ועל חוסר
פשרות...
איפה זה מתגבר והופך לנהר סהרורי ? רגע לפני שאני מניח את גופי המלא מול הדלת הלבנה של המקרר, הרבה מתח, איזה הפתעה הולכת להתרגש עלי, מה מסתתר מאחורי הדלת הזאת, כמו דלת של מערה עם קוסם וגלימה.
ברגע הזה אני תמיד מחליט ברוב קולות שבפעם הזאת, התשיעית, בחצי שעה
האחרונה, אבל מי סופר , אני לוקח רק דברים לא משמנים ואני מתכוון לפירות בגוונים ירוקים, ואולי , רק אולי בשביל הטעם נוסיף גביע יוגורט ושני תותים וקרקר אחד, בית דין לא ישכנע אותי אחרת.
אבל בסוף המסע הזה שלוקח פחות מדקה , ואחרי בלי סוף החלטות זה תמיד נגמר עם חתיכה הגונה של גבינה בולגרית עתירת היסטוריה על שתי פרוסות לחם שחור טרי וזיתים סורים דפוקים שכמעט אין בהן קלוריות, אני שואל אתכם כמה קלוריות יכולות להיות בזית פיצפון? הרי הוא כל כך קטן איפה ישימו את הקלוריות?
לסאונד הזה של הוואקום בכל פעם שמקרר נפתח התמכרתי בכל רמח אברי, יש משהו מאד אינטימי ומאד אחר ביכולת שלך לזהות את הסאונד הזה, זה נישמע כמו
פתיחת דלת לארמון, כמו פתיחת מסך, משהו באקט הזה מעורר בי תשוקות
ורצונות והרבה התרגשות.

יש משהו מאד אקוויוולנטי ביחסים שלי עם המקרר, מצד אחד אני מאוהב בו כמו
בחור צעיר שגילה את הפיפי שלו בפעם הראשונה, ומצד שני אני רוצה לראות אותו
נבלע לתוך בור עמוק באדמה.
יש כאלה שבשבילם הכדור ברולטה הוא אבי אבות הטומאה ולאחרים הכדור הזה
הוא כספית במד החיים, בדיוק כמו שהמקרר משחק תפקיד מרכזי אצל כמה שאני מכיר מאד מקרוב , ככה גם הכדור.
רוצה לומר אתם תתעסקו באהבות שלכם ואני אתעסק באהבות שלי , או באופן קצת יותר ברור, אני לא אתערב בשלכם ואתם אל תתערבו בשלי.
בסדר, דחסתי את כל מה שהצלחתי ואת כל מה שלא הצלחתי, מה עכשיו ?
מה אני עושה עם הנפיחות הזאת בבטן ועם הקושי הזה לסגור נשימות , ועם העיפות הזאת שגוררת אותי למיטה, ובמיטה המחשבות האובדניות על היכולות המוגבלות שלי לקבל החלטה ולבצע, איפה אני שם את כל זה עכשיו?
זה רק קצה של קרחון שלא יפשיר במאה הזאת,
אלה רק מעט מהדברים שאני צריך לעבור בכל ערב כדי לספק את הרצונות הבלתי מרוסנים שלי.

ולמה אני כותב את כל זה או...
מתי באמת שעות השיא במקרר , מתי אנחנו עוברים לגור בתוכו , נכון,משעות הערב המאוחרות עד השעות הכי קטנות של הלילה , יפה ,
עכשיו מה קורה שאנחנו פותחים בכל פעם את המקרר , נדלקת מנורה חזקה והכל זוהר וזורח ומגרה את נשמה , בכלל , אוכל באור הוא תמיד הרבה יותר מתאבן , וכשרוצים בסרטי פרסומת להוציא את הצבעים של האוכל שהוא יראה הכי טרי והכי מתאבן מאירים אותו באור גדול .
עכשיו מה אני אומר והנה ההמצאה במלוא הדרה .

בואו נוציא את המנורה ...

בואו שבכל פעם שניפתח את המקרר הכל יראה חשוך ודהוי ולא מתאבן ,
אוכל חשוך ניראה לא טרי ולא טעים .
ואוכל שנראה לא טעים אוכלים פחות...

הא , לא סטרטאף שיכול להוריד את מפלס הזלילה . תגידו בעצמכם לא רעיון שיכול להרוס את כל החברות האלה עם הכדורים והפורמולות שעושות טוב רק לזה שמוכר .

תתארו לכם לרגע שאני מקים חברה מיוחדת עם שם וטלפון ומשרד ומוכר את הפטנט הזה בכל העולם , תתארו לכם מה היה קורה .

עם כזה דבר ביד , תוך שנה שנתיים אני יושב על יאכטה לבנה עם שמפניה וסיגרים קובניים בלי גרם מיותר ולא זורק חשבון לאף אחד .

אם מישהו רוצה להצטרף שיביא שתי תמונת ומאה שקל יש מקום לכולם ותאמינו לי זה חד פעמי .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה