מאדאם בוריציה.

הצמדתי את פני לחלון בקומה תשע, מלון קרסנפולסקי באמסטרדם שוכן בצידו האחורי מעל שדרה של עצי צפצפה זקורים, הסתכלתי למטה דקות ארוכות, שלג
כבד הכביד על התנועה, מידי פעם הזדרז במעלה הרחוב איש מכורבל בבגד חורף
ומצנפת מצמר שכיסתה את ראשו, ברוב החנויות דלק אור צהוב, הדלתות היו
מוגפות שלא יחדור קור, הכל ניראה כמו בתוך כדור זכוכית שקבלתי פעם מדוד
לובקה שחזר מקנדה, בתוך הכדור שהיה מלא בנוזל שקוף שכן בית אגדות ישן וכל
פעם שהפכתי בו התפזרו פתיתי שלג.

בתשע נקבעה לנו ארוחת ערב ב"פייפ לייש" מסעדה הולנדית שכבדה במאכליה עם
מרתף יין מהמשובחים באירופה.

שקוע בתוך ספת כטיפה מהודרת נח מיקי, הוא היה לבוש בחליפת שלושה חלקים ועניבת ברונזה, בכיס העליון של הז'קט הייתה דחוסה מטפחת תואמת, בין אצבעות
הוא אחז סיגר רומיאו ויוליה צ'רצ'יל דולק, ביד השנייה כוס מוגבהת עם שמפניה.
חצי צעד מאחריו על שני כסאות מיושרים ישבו שני בחורים אטומי מבט לבושים בחליפות שחורות, הם לא הורידו ממנו לרגע את העיניים.

הטרקלין נראה כמו בתוך תמונה של ג'ורג גרוס, קירותיו היה מכוסים בפרופילי עץ מגולף, הוילאות היו צבועים בצבע בורדו זועק, הם הגיעו עד רגע לפני הרצפה עם פלאדים מיושרים כמו במפקדה של יחידה גרמנית מובחרת, הצעידה על השטיח שהיה עבה ונוח הפכה למין גלישה עדינה, שאנדאליר שהפיץ אור של חג מולד היה תלוי מתוך תיקרה גבוהה.

צעדתי לקראת מיקי מבודח, שני "הצנומים" הזדקפו והוא בתנועת יד חסכונית סימן להם והם חזרו לשבת, התחבקנו חיבוק ארוך, אני מאד אוהב את מיקי יש בו
משהו מסתורי, פניו כפני ילד תמים ורך למראה, הייתי מנדב הון כדי לדעת מה הוא מסתיר בתוך הראש. על שמו רשומים כמה וכמה מבצעי עוקץ על בנקים בעולם וכל שוטר מקוף מכיר את שמו בכל מעבר גבול.

עוד לפני שהתיישבנו הוא צייד אותי בכוס שמפניה וסיגר דלוק, "מה קורה בארץ ?" "אתה יכול להיות רגוע הכל מתפרק ..", "יאלצ'יק מה מתפרק אתה נראה טוב"
"רק למראית עין , וחוץ מזה אתה אחרי ארבע כוסות שמפניה ומשם כולם נראים
טוב", "אנחנו ממתינים לדודינקה " הוא חייך כי כבר יצא לנו להמתין לדודינקה כמה וכמה פעמים, יש לי סברה שדודינקה בודק ברגעים אלה אם פס הגיהוץ בחולצה מיושר, זה כנראה ייקח עוד דקות ארוכות.

"שני התינוקות מאחוריך מרגישים טוב?" אני שואל בהומור, "כן הרגע החלפנו להם חיתול..." הוא משיב בשפתיים קמוצות, דודי הופיע מתוך המעלית בחליפה מהודרת
והיה מאד ענייני, מצב רוחו מבשר חוסר שבעיות רצון, הוא התחבק עם מיקי הוציא סיגריה דוידוף מתוך קופסא מוזהבת הצית אותה במצית מוכספת ושאף לתוך הריאות את מחציתה.

למתי קבעת שאל דודי בחוסר סבלנות, מתי שנגיע יקבלו אותנו סינן מיקי בביטחון מופרז, בואו נזוז לא אכלתי מהבוקר, מי הצליח להרגיז אותך שאל מיקי, דודי לא
ענה.

שעטנו ברחובות אמסטרדם במרצדס שחורה, הנהג היה הדור בלבושו, החלונות היו
מוגפים, מתוך הרמקולים בקע שירה של שרית חדד אתה תותח, "הנהג הזה רוסי
וכל מה שיש לו בראש זה את שרית חדד"

בכניסה למסעדה יש מין פסל של איש מהודר שמסמן בידו להיכנס, בתוך המסעדה
מאד אירופאי ומדויק, המארח שקיבל אותנו נכנס לבעתה כשראה את מיקי, הוא
התקפל לתוך עצמו וביקש להיות הכי נימוסי שאפשר, הוא פשט מעלינו את המעילים והוביל אותנו מפוחד וממושמע אל שולחן עגול שהיה הערוך כמו למלכים.

אחרי שרוקנו שלושה בקבוקי יין הולנדי משובח וסיימנו עם טס גבינות דלות שומן
הגיע המארח עם החשבון, מיקי הושיט את היד כמו אביר וחתם על החשבון המארח
השתחווה עד מתחת לעומק פני הים, מיקי שלף שטר של מאה גילדן וקיפל אותו
לתוך ידו.

יש שתי אופציות להמשיך את הערב פתח מיקי האחת לעבור לביקור קצר אצל מאדאם ברוצ'יה ואחרי זה לפאלס או... אמרתי לא או, זה המסלול המועדף.

ירדנו לקומת קרקע בבית משרדים במרכז העיר, את המדרגות הדגיש קו תאורה רציף בצבע כחול, ריח לוונדר עמד באוויר, דלת הכניסה נראתה כמו בכנסייה גותית, הכל מסמן תמימות וקדושה, מיקי לחץ על פעמון, במרכזה של הדלת נפתח צוהר ומתוכו בלטו עיניים מאופרות, הדלת נפתחה וגברת עם בגדים מאד חסכוניים קפצה על מיקי משמחה.

נלקחנו אל גומחה מהודרת עם שלוש ספות ופודיום, המעמד ניראה כמו לקוח מתוך
סצנה בקברט גרמני לפני שפרצה המלחמה.

מאדאם ברוצ'יה פרצה במלוא משמניה אל מרכז הרחבה, מיקי קם לקראתה וחיבק
אותה בחום, היא באמת מאדאם כמו כאלה שיושבות בבריסל בפתח הבית ברחוב
קולסרי ליד מלון הילטון, הוא שאל לשלומה בהולנדית כבדה והיא הסתובבה להציג
את החידושים, הוא קרץ לעברנו ולחש לה באוזן איזה משפט, תוך פחות משתי
דקות פרצו לתוך הגומחה ונעמדו על הפודיום מולנו עשרים נערות חסודות כאשר הטקסטיל עליהן כמעט לא מורגש, הן נעמדו כמו מקהלה קיבוצית והסתכלו לנו
בעיניים.

לגמתי מהקמפרי לגימה ארוכה והשפלתי את העיניים, פתאום הרגשתי איזה דחף עצום לקום ולנצח עליהן, שלפתי מתוך הכוס מקל פלסטיק שאיתו בחשתי את הקמפרי נעמדתי ובקשתי באנגלית "שקט מוחלט" הן הסתכלו עלי, הזדקפתי, סידרתי את העניבה, פתחתי את הידיים כמו מנצח והתחלתי לשיר מי ימלל גבורות ישראל, חילקתי אותן לשתי קבוצות, ובמשך עשר דקות הצלחתי ללמד את שתי הקבוצות כנון של מי ימלל גבורות ישראל...

הנערות החסודות התחברו וזרמו לתוך הסצנה כמו מעיין מתגבר .
החברים שישבו מאחורי על הספות נחנקים עוד רגע למוות, על פי הקולות שהם השמיעו הולך ונגמר האוויר בחדר.

הבנות הממושמעות לא זזו ממקומם הן עמדו זקופות עם הסנטר מופנה כלפי מעלה
ונשארו דרוכות לכל הנחיה.


ביקשנו להזמין את מאדאם בורצ'יה להציג לה את היבול, המאדאם הגיעה
התיישבה ליד מיקי והתפזרה מצחוק כאשר הבנות פצחו שוב בשירה מהודקת של
מי ימלל גבורות ישראל .

כשהסתיים הנבמר הבנות לא ידעו את נפשם, כולן התנפלו בעדינות הולנדית ובקשו לרצות אותי על המחווה...
ואני ישראלי גאה הזקפתי את החזה, בארשת פנים קשוחה לגמתי שתי לגימות מהקמפרי ונשארתי לשבת בלתי מפותה בעליל , הן לא יקבעו לי פה את הקצב...

בספר ההזמנות נכתב באופן מפורש לא לתת לי להיכנס בפעם הבאה.

עשיתי לו ששש.

דומנו צ'רנו סטלויצ'יק ישב חסר מנוחה בתוך מרצדס שחורה שעמדה בכניסה למלון מריוט בוקרשט צווארו חנוט בעניבה כתומה עם נקודות כחולות שערותיו דבוקות בווקס שמדיף ריח רע, הוא נגס שוב ושוב בסנדביץ' שהיה ארוז בשקית נייר חומה,

עיניו התרוצצו בחוריהן הוא היה ערני כמו צייד רגע לפני הירייה. יצאתי מפתח המלון והסתכלתי לעברו הוא קפץ מהאוטו וטס לכיוון הדלת
יס פליז הוא השתחווה עם פה מלא,יו פיל גוד טו די המבטא היה מכביד, רומנית זאת שפה של גנבים הם לא מתכוונים ולא ממש רוצים אבל ככה יוצא, נכנסתי והתיישבתי מאחור. דומנו צ'רנו סטלויצ'יק טרק את הדלת ורץ כמו ארנב למקום מושבו

האוטו היה נקי כמו רגע לפני חופה הכל מבריק ונוצץ בלי אף פרור, בקדמת הדשבורד נחה קופסת טישו סגורה, בצמוד לכסא הנהג עמד תרמוס עם תה , מתוך הרמקולים קיפצה מוסיקה טרנס שיכולה להוציא כל בר דעת משלוותו בקשתי להנמיך או להעביר תחנה הוא התנצל מעומק הלב וסיפר לי על סף בכי שהרדיו תקוע לו מהבוקר על התחנה הזאת והוא לא יודע מה לעשות, בקשתי לכבות הוא שוב ילל אי אפשר הכל תקוע.

הוא לא סגר לרגע את הפה הוא דיקלם בקצב מסחרר משפטיים תיירותיים הוא מסר לי באופן סודי שהוא היחיד שיכול להסדיר לי כניסה לאתרי נופש שבעצם סגורים ורק לו פותחים אותם, ואולי אני רוצה בחורות משהו שלא מוצאים כל יום לא סתם זבל כל אחת בונבוניירה.

התחלתי לא לסבול אותו הסתכלתי על המונה וראיתי שהוא כבוי פניתי אליו באנגלית עם מבטא סיציליאני בלי אף טיפה של חיבה ושאלתי כמו לפני רצח למה הוא לא הפעיל את המונה והוא כמו ליצן קרקס מיומן יצא מעורו לבקש סליחה, או מי גאד אי פורגט,יו נו, אי אם ורי אולד,

דמנו צ'רנו סטלויצ'יק בן ארבעים ואחת על רישיון הנהיגה שמודבק בתחתית השמשה יש תמונה, שם, ושנת לידה,1963, הצבעתי על התאריך להראות לו שהוא משקר ושהוא לא זקן. ברומניה מזדקנים מהר הוא ניסה להצחיק אותי, הסתכלתי בו עמוק ולא הגבתי, הוא גלגל צחוק לא רגוע .

יש לי הרגשה שהוא מתחיל להבין שלא הולך להיות לו קל איתי, יו קם פרום איטלי הוא המשיך להציק נו אי קם פרום סיציליה, הוא שתק לרגע, אי קילד אלוט אוף פיפל אין סיציליה המשכתי, פניו הרצינו הוא בלע את טיפת הרוק האחרונה, אי קילד פור מני, הוא הסתכל עלי מודאג מאד דרך המראה ולא הגיב, אחרי רגע הוא ניסה שוב, אתה צריך להיזהר פה עם מוניות, אתה יכול לנסוע פה ויכולים לקחת ממך מחיר כפול, אם אתה רוצה אני יכול להיות איתך כל הזמן הוא הציע בפחד, לא הגבתי. טו די פרי צ'ארג',נו מני הוא ניסה בהתרפסות, לא הגבתי הוא ניסה בכל הכוח לסדר את הרדיו שלא יצרח, החלטתי שהרומני הדביק והלא ישר הזה הולך לעבור אצלי כביסה עם כל מסירי הצבע כולל יבוש, לחשתי דה מרצדס איץ יורס ? הוא הסתכל שוב במראה בחוסר מנוחה, הוא לא שמע מה אמרתי התקרבתי אליו ולחשתי לו באוזן איץ יור מרצידס ? הוא לחץ ברקס המכונית הטלטלה לרגע,נו, נו אי אם אונלי דריבר, אונלי דריבר חזרתי על דבריו, או קי גו פקדתי עליו.


הוא הסתכל מודאג קדימה ושחרר מעט את העניבה, הוא הוציא מכיס מעילו סוכריית מנטה והגיש לי..איץ גוד, האו מאץ איז קוסט שאלתי, נטסיג איץ ספישל פור יו, אי דונט לייק מנטה חדרתי עם המשפט לתוך עיניו, הוא החזיר את הסוכרייה לכיסו וניגב עם מטפחת את המצח.

חשבתי לעצמי אם אני לא מפסיק עם המשחק הזה בו ברגע יש סיכוי לאירוע קרדיולוגי בשידור ישיר, עד לרגע זה הוא לא העיז לשאול אותי לאן אני צריך להגיע הוא נסע אל מרכז העיר פתאום הוא נעצר מול מבנה מדהים ביופיו ואמר לי איט איז פלאס קאזינו עשיתי לו ששש... והתכופפתי שאף אחד לא יראה אותי, הוא הבין שמשהו לא בסדר ונתן גז לברוח מהמקום צרחתי עליו סטופ הוא עצר בחריקת בלמים פניו היו שטופות מזיעה הוא הסתכל במראה וביקש רחמים פקדתי עליו גו בק הוא נסע בזהירות רברס ועצר שוב מול הכניסה, דונט מוב לחשתי לו, הוא סגר בזהירות את החלון שלצידו והתכווץ אל תוך המושב, פתחתי בשקט את הדלת ויצאתי החוצה הסתכלתי בו ועשיתי לו ששש... הוא הנהן בראשו פניו היו לבנות כמו של גוויה שהוציאו לאוורור יצאתי וסגרתי בשקט את הדלת, אחרי שני צעדים שמעתי חריקת גלגלים מחרישת אוזניים הסתכלתי אחורה וראיתי את המרצדס נסה על נפשה.
ישרתי את המעיל ונכנסתי לקזינו...

ביומיים שנשארו בכל פעם שיצאתי מהמלון לחפש טקסי הוא לא היה שם.

יצחק.

כמעט חצות אני עומד בקור מקפיא של מינוס שלוש עשרה מעלות על גשר ואצ'י
בבודפשט ארוז בתוך חליפת שלושה חלקים עם שיער קש שצבוע בלונד בוהק וסיגר
ריחני תקוע לי בפה, הקור מכווץ כל מה שבחוץ, אורות העיר נראים כמו מתוך סצנה
בסרט עתידני, המולה גדולה מסביב, תאורה ומצלמות, אנשים מכורבלים במעילים
כבדים וכולם לא מפסיקים לדבר בשפה מתגלגלת ואם מסתמנת אפשרות להבין חצי
מילה אתה לא רוצה, אתה רק רוצה להיות עכשיו מונח בתוך מיטה חמה במלון
ולחשוב על בחורות עם שדים גדולות.

הטלפון הנייד צלצל ומעבר לקו דיבר אלי גד אורון וביקש לבדוק מתי אני חוזר שאלתי במה מדובר והוא אמר לי שבסוף השבוע מתקיימת עצרת גדולה בכיכר המדינה נגד אלימות והוא רוצה שאני אנחה את העצרת, אמרתי לו שאני חוזר ביום
חמישי וזה נראה לי קצת צפוף, הוא אמר יהיה בסדר.

גדי תמיד אומר יהיה בסדר ותמיד בסדר..

השמים אפורים כמו לפני בריאה מתוכם זולגים פתיתי שלג לבן, מצלמים סרט
לאיטונג, אני לא מאמין שיכול להיות קור כזה, בתוך לימוזינה שחורה יושבת
במושב האחורי קריסטינה, נערת זוהר הונגריה, שלא מפסיקה לדבר אלי בהונגרית. אני מנסה להסביר לה בתנועת ידיים שאין לי מושג על מה היא מדברת והיא בשלה. לא מי יודע מה שחקנית גדולה..מעבר לזה הכל אצלה גדול והדוק .

הבמאי החליט שאני חייב לחמצן את השיער, ככה זה במאים , הכי חשוב להם זה
לחמצן את השיער, אחרי מסע שמרט לי כל עצב הצליחה בטי לחמצן לי את השיער
ולקראת הסוף היא הצליחה להגיעה עד עומק המוח. הסתכלתי במראה ונראתי כמו
זלמן שושי בימיו הפחות טובים.

הסיוט על הגשר לא הולך להיגמר, מה שמנחם אותי שחיים צינוביץ' ששחק בסרט
את אחד האנשים הרעים , הוא תקוע על הגשר עם מעיל גשם דק בלי אפשרות לעשות תנועות, מדי פעם אני פותח את החלון של הלימוזינה ומזכיר לו את הבדלי
המעמדות .

השחר מתחיל להפציע מעל הבתים של בודה, אני אוחז את העיניים לעוד כמה
רגעים ונעלם לתוך חמוקיה של קרסטינה, כן, נקשרו קשרים מאד טובים במהלך
הלילה, שום דבר חס וחלילה מעבר לחיבה ישראלית לא מחייבת.
לארוחת ערב בביתו של המפיק קרסטינה לא באה.

שעת ערב מאוחרת אנחנו בדרך לשדה התעופה, שרק לא יערבבו לנו איזה דיליי
ההונגרים האלה, תמיד יוצא להמתין לאיזה מהמר או שניים שלא נעים ולא כדי
לזוז בלעדיהם.

השעה חמש וחצי בבוקר נחתנו בארץ , כולנו מקומטים מעייפות משהו בשעות האלה מפרק אותך לחתיכות, נסעתי הביתה לישון כי באחת בצהרים נקבעה לי פגישה אצל צ'יץ במשרד לעדכונים ותאומים, צ'יץ ואיזה פרידמן אחד אירגנו את העצרת.


תיראה איך אתה נראה צווח עלי צ'יץ כמו קוקסינל הולנדי אתה לא עולה ככה
לבמה להנחות את הערב, מה יש לך נגד איך שאני נראה, עם השערות האלה אתה
נראה כמו הומו, מה יש לך נגד הומואים, יש לי ועוד איך יש לי. גדי התפוצץ מצחוק.

קבלתי את רשימת המשתתפים ונסענו לכיכר לראות ולהבין מי נגד מי, השעה כבר
שלוש בצהרים ואם חשבתי לעשות משהו עם השיער מתחיל להיות מאוחר, אני חייב
לזוז ולמצוא איזה מספרה שתחזיר לי את הצבע הטבעי, אתה לא זז לאף מקום
צווח צ'יץ, תזוז אחרי שנגמור, אחרי שנגמור יהיה סגור, אל תדאג.

יום שישי השעה חמש וחצי כל המספרות סגורות כמו ביום כיפור.
אני נעמד מול הראי בבית ומסתכל על עצמי, זה באמת נראה כמו בדיחה, אני חייב
לעשות עם עצמי משהו, אני צריך למצוא מישהו שיצבע לי את השערות לשחור.

שבת , בשעה שמונה וחצי בבוקר נסעתי לרחוב יפת לאזור הערבי לבדוק אולי יש מספרה פתוחה, בתחילת העלייה ממוקמת מספרה עזמי, מספרת נשים שכונתית,בתוכה ישבו שתי נשים מבוגרות תחת מייבש שיער, זמרת ערביה יבבה שיר מתוך טייפ קסטות, בקשתי מהגברת לבדוק אם היא יכולה לצבוע לי את השיער לשחור ולספר אותי, היא השפילה עיניים וסימנה לי עם הראש, הסתכלתי מסביב הנשים האחרות כאילו לא הבחינו בי, בפעם האחרונה שנכנס גבר למספרה הזאת כדי לצבוע ולהסתפר הייתה כנראה עוד הרבה לפני מלחמת השחרור.

אחרי שעתיים בלתי אפשריות הסתיימה הפרשה, הסתכלתי בראי ועיני חשכו
השערות דמו לשערות של זנב סוס ערבי, שחור כמו הלילה הכל נמשך לאחור וניראה
כמו בארט צרפתי, מה עכשיו, יש לי בעוד כמה שעות עצרת על הראש.
יאללה תתקדם.

ניסיתי בבית כל מיני ואריאציות עם מברשת ברזל אבל היכולת היצירתית לא הובילה אותי לשום מקום.
לבשתי שחור כי שחור מרזה ונסעתי עם הקטנוע לכיכר, כשעליתי לבמה צעק לי
מאוהל החפ"ק של המשטרה גבי לסט, גפן מי ישב לך על הראש.

צ'יץ הסתובב כמן אריה רעב בכלוב, הוא נעמד שעון עם הידיים על המעקה הסתכל
על הכיכר ושאג אני רוצה לראות פה מאתים אלף איש. לא איש אחד פחות.

השעה שבעה וחצי הכיכר מתפוצצת מאנשים, מאות שלטים, הרבה צבע, נעמדתי
קרוב למעקה וכמעט נחנקתי מהתרגשות, יש משהו סוחף וחונק מדמעות להסתכל
בימים ההם שהיו ימי הסתה מטורפים בעשרות אלפי אנשים מביטים לבמה וכולם רוצים שלום ושקט ובלי אלימות.
ג
די ניגש אלי ואמר לי רבין מגיע עוד חמש דקות, כמו שהוא מגיע אתה קורא לו
ולפרס לבמה...
צ'יץ תפס אותי ביד רגע לפני שעליתי, הוא חפת לי את היד ועצר לי את הדם
תטריף לי את האנשים חתיכת כלב, שיצווחו שיקרע להם הגרון, הכל תלוי בך...

שעתיים אחרי שום דבר לא היה תלוי באף אחד...

יעקב ומיכה מורדוך.

לאחים יעקב ומיכה מורדוך הייתה מכולת בצמוד לבניין המגורים שלהם בשכונת הדר יוסף, המכולת נבנתה הרבה אחרי שבניין המגורים הוקם ויש סיפורים על עניניים לא הכי נעימים בקשר לתוספת שהשתיקה יפה להם, בעייריה פיתחו האחים מורדוך קשרים עם ג'ילונקה הגרוזיני ומאז הכל התיישר והיום כל מי שגר בשכונה ומבקש לסדר לו איזה עניין בעייריה יעקב מורדוך מרים טלפון ובדרך כלל תוך חצי רגע הכל מסתדר, את מיכה האח הקטן של יעקב הביאו לפני שלוש וחצי שנים מגרמניה והושיבו אותו מיד בבית סוהר אף אחד לא שואל על מה.

כל מי שגר בשכונה יודע שהכי נכון והכי כדאי לקנות במכולת של האחים מורדוך
אפילו שצריך לשלם כמה גרושים יותר על כל דבר, מעטים לוקחים את הסיכון
ויוצאים בשעת לילה מאוחרת לתל אביב לקנות מצרכים, ליעקב יש מלשינים שמדליפים לו ומזה צומחים לא מעט מתחים .

לפני שנה נפטר אביהם של יעקב ומיכה ואת הפרוכת בבית כנסת הספרדי בשכונה הם תרמו לעילוי נשמתו, מאז יעקב חובש כיפה ומתגלח רק פעם בשבוע ביום שישי לפני הקידוש, אביהם של יעקב ומיכה עבד במשחטת העופות של תל מונד ואחרי העבודה הוא היה הולך לשחק דומינו ולשתות ערק במועדון של אברהם התורכי, מאז שמיכה האח יושב בבית סוהר גזר על עצמו האבא שתיקה, יעקב היה מתחנן בדמעות שישבור את הנדר אבל אבא מורדוך לא נעתר וזה ייסר את יעקב והפך אותו למאד עצבני ולמאד עצוב.

פניו של יעקב זעפו רוב היום, הם היו מכוסים בזיפים שחורים וצפופים, הוא היה מעשן בשרשרת סיגריות רויאל, רוב הזמן הוא היה יושב ליד הקופה על כסא קש עם כרית מרופטת והתעסק עם כרטיסיות ורשימות במחברת, יעקב היה חוסך במילים, את רוב רצונותיו הוא היה מעביר בעזרת העיניים והגבות, עם השנים גדלה לו כרס תפוחה משתיית בירות ואקסטרה פיין, יעקב אוהב לאכול שקדים ירוקים והיו כל מיני סוכני לאקרים שבזמן שהיו מביאים לו סחורה ככה בלי להרגיש היו דוחפים לו שתיים שלוש שקיות של קילו.

בכל יום שני וחמישי יעקב היה סוגר את המכולת בשעה שש ונוסע לבני ברק לשחק פוקר פתוח עם כמה חרדים, לפני זה הם היו נפגשים במסעדה של פרידמן צלניקר ואוכלים צלחת מרק עם כדורי עוף וקישקע ממולא. בסוף הארוחה יעקב היה לוגם בקבוק סודה גדול ומשחרר גרעפס שמחריד את כל בני ברק,

כבר הרבה מאד זמן שיעקב מפסיד שם את המכנסיים ומגלגל את החוב עם צ'קים דחויים של הלקוחות.

אליהו מורגנשטיין היה סוכן מכירות של אפונה וגזר קפואים, בכל יום הוא היה משכים שותה כוס תה עם כמה ביסקוויטים לוקח קופסת פלסטיק עם אוכל שאשתו
הכינה לו לפני שהלכה לישון נכנס לווילס הלבנה שקיבל מהפירמה ונוסע למפעל בחולון להעמיס סחורה, כשהיה מסיים להעמיס את הסחורה הוא היה מפזר עליה בעזרת כפות הידיים קרח גרוס לשמור עליה טרייה ונוסע לדרכו.

בכל יום רביעי בסביבות שתיים וחצי הוא היה מגיע למכולת של האחים מורדוך פורק סחורה משאיר העתק הזמנה ושואל את יעקב מה עם החוב, יעקב היה מסתכל עליו ועושה לו עם הראש. אליהו היה מסמן לו עם היד בפעם הבאה, לוקח מהמקרר בקבוק טמפו קר ונוסע לדרכו.

יום אחד נקרא אליהו למפעל בחולון לשיחה דחופה עם צבי ויינטרוב המנהל הראשי, תשמע, הודיע לו צבי בקול תוקפני, אני לא מוכן יותר לספק סחורה למכולת של מרודוך עד שלא ישלמו שמה את החוב אני לא נדבן ואנילא פילנתרופ שהמורדוך הזה ילך לעזאזל זהו אתה יכול ללכת.

אליהו הסתכל במנהל הראשי וניסה להגיד לו משהו, בדיוק נשמע צילול טלפון והמנהל הרים את השפופרת, אליהו עזב את החדר. בלילה הוא לא הצליח לעצום את העיניים מאד הדאיגו אותו הדברים של המנהל הראשי והרבה יותר גרוע הוא חשב, איך הוא יניח עכשיו על שולחן של יעקב מורדוך אולטימטום, הוא יהרוג אותי.

כשהצליח סוף סוף הצליח להירדם לחצי שעה הוא חלם שהוא שוחה בתוך בריכת חמצון בראשון לציון ולרגליו קשורות בלוקים כבדים. למחרת בבוקר הוא עזר אומץ ונסע למכולת של יעקב מורדוך, הוא עצר רחוק מהמכולת והמתין בתוך הויליס, כפות ידיו הזיעו נשימתו הפכה כבדה, אחרי כמה רגעים הוא עזר אומץ יצא מהויליס וצעד בצעדים החלטיים לתוך המכולת.

יעקב היה לבוש בגופיה אפורה עיניו היו שקועות במדור הספורט, ברקע ניגן טרנזיסטור צרחני, הוא לגם מתוך ספל גדול קפה שחור ועישן סיגריה רויאל, שובל של אפר עמד לצנוח מהסגריה על העיתון. תשמע מורודוך אנחנו הרבה זמן עובדים ביחד ואני תמיד מביא לך סחורה טרייה ולא לוחץ על הכסף אבל די נגמר, עד כאן, אני רוצה שתחזיר לי את הכסף שאתה חייב לי, מה זה הרים יעקב את העיניים מהעיתון וסחב פנימה לתוך הריאות כמות עשן ענקית , אליהו לא נבהל ולא זז, אתה חייב לי כבר שלושה חודשים כמעט ששת אלפים לירות ואני צריך את הכסף.

יעקב הסתכל באליהו ולא האמין שככה מדברים אליו ועוד מי, לא מכובד לדבר ככה אל יעקב מורדוך, אף פעם אבל אף פעם אל תדבר ככה זה בושה, אולי זה בושה אבל יפטרו אותי ומי יביא פרנסה לאישה ולשתי הבנות שלי ? מה אני אלך לגנוב כסף? חס וחלילה למה לגנוב , זה לא יפה לגנוב. בסדר אז מה אתה מציע?

יעקב מעך את הסגריה בתוך מאפרה מלאה בבדלים שהייתה עשויה מבסיס של פגז, חשב לרגע ואמר לאליהו תשמע טוב, אני מכבד אותך הרבה תבוא היום בשעה שמונה וחצי בערב לחנות, בשביל מה? מה זה בשביל מה, תבוא ונגמר.

אליהו הסתכל מפוחד ביעקב, אתה נשבע שאתה לא עושה לי כלום, מה נשבע מילה של יעקב. אליהו הושיט לו יד יעקב דחק את לחיצת היד יאללה סע לשלום.

אליהו לא סיפר לאשתו שהוא נוסע ליעקב, הוא אמר לה שיש ישיבה דחופה של
ועד העובדים עם נציג של ההסתדרות לגבי תנאים חדשים שקשורים לחופשים בבתי הבראה. בשעה שבע וחצי בערב הוא ירד מהבית התניע את הויליס ונסע להדר יוסף,
הוא הגיע לאזור המכולת ארבעים רגע לפני הזמן, הוא כיבה את האורות של הויליס והמתין. הלב שלו דפק כמו משוגע, הוא היה בטוח שיעקב הולך לחסל אותו. הזמן לא זז כל חצי דקה הוא הסתכל בשעון, האור במרפסת של המכולת דלק .

יעקב הופיע חמש דקות לפני הזמן הוא הסיר מעל הפורד פרמונט שלו כיסוי מבד לבן עשה סיבוב לראות שהכל בסדר, בינתיים אליהו יצא מהויליס וצעד בצעדים החלטיים, כנס פנימה פקד עליו יעקב, אליהו נכס למושב שליד הנהג וטרק בזהירות את הדלת, בעוד הם נוסעים על כביש התערוכה אמר יעקב תשמע אני מחבב אותך אתה איש טוב ולא עושה צרות ואני נותן לך כבוד, אליהו לא העיז לענות הוא הסתכל ביעקב והמתין לראות לאן הדברים מובילים, בגלל שאתה בסדר המשיך יעקב, אני רוצה לסדר לך את החוב בצ'יק צ'אק. אנחנו בעסק יש לנו קצת צרות, הוא עשה הפסקה והצית סגריה, אבל לא מדברים על זה...

הם הגיעו לכניסה של תל ברוך ומרחוק הבחין אליהו בהרבה מכוניות עם אור נמוך. יעקב התקדם ונכנס לעיקול, על שפת הכביש עמדו לפחות עשר זונות צעירות עם גוף חשוף ונופפו ליעקב לשלום. תבחר אחת, מה השתגעת? הוא נחרד, אני לא עושה כאלה דברים, מה לא עושה? לא הולך לזונות? אתה לא מבין, כל אלה שעומדות פה שלי, תבחר אחת ומהיום כל ההכנסות ממנה שלך, אני יותר לא חייב לך גרוש.

המילים נעתקו מגרונו של אליהו.

בעוד הוא מנגב את הזיעה מהמצח הוא חשב לעצמו הסתבכתי ארבע פעמים.
גם לא נראה לירה מיעקב , גם הפכתי שלא מרצון לסרסור, את הכסף למפעל אני צריך להחזיר מכיסי אחרת יפטרו אותי, ולמכולת של מורדוך לא נמכור יותר
סחורה.

ככה חולפת תהילת עולם.

היום אליהו מורגנשטיין מנהל מאד מאד גדול.

אתה הולך למות. לא חבל.

ממדרגות הכניסה נדף ריח של מאפה גבינה חם ומהביל,
פקידה נמוכה ולא מטופחת הסתכלה בפה מלא לתוך מסך טלוויזיה שחור לבן שממנו בקעו קולות של תוכנית אמריקאית.

על דלת הכניסה בסוף המסדרון בקומה שתיים היה מודבק צילום של כלב בולדוג מאד לא ידידותי, מתחת לצילום כתוב דוקטור חודניצקי מומחה לדיאטה לא קונבנציונאלית.

קבלת פנים כזאת מורידה באופן די מהיר את מפלס התיאבון,
חשוב שנדע , כל מי שמגיע לדר' חודניצקי בפעם הראשונה בדרך כלל בא עם תיאבון שעבר מזמן את רף החיים הבריאים .

נעצרתי לרגע מחמת הספק, חשבתי לעצמי רגע לפני המפץ אולי נדחה שוב
לשבוע שבועיים, בטח הבן אלף ייתן לי איזה סטנסיל מודפס עם רשימה
מאד לא טעימה של מצרכים שלא הייתי לוקח בשום רגע לאי בודד,
אבל לא, הפעם אני הולך על כל הקופה.

דפקתי לא בכוח מופרז על הדלת,
לא באה תשובה...
אמרתי לעצמי יש אלוהים..
אבל לא,
אחרי שני רגעים נפתחה הדלת, ברקע נשמעו נביחות מוקלטות של כלב בולדוג , המזכירה שהייתה עסוקה בעיצוב ציפורן שלא עמדה בעומס הביטה בי וצחקקה, אתה הולך למות..לא חבל..
שאלתי באופן לא סבלני למה מתכוונת הגברת , ואז בלי להסתכל היא אמרה במבטא רוסי כבד... רופא ידבר אותך..

אני מודה שזאת פתיחה די לא מבטיחה,
משהו רטוב החל להופיע בצוואר העליון.
שאלתי ברוב נימוס אם אפשר לשבת, ובקצת חיוך אם הכלב לא נושך,
היא לא התפוצצה מצחוק ואמרה לי שוב אתה הולך למות וכלב שלנו
לא נושך גוויות...
אזור הצוואר היה מוצף כבר בנוזלים מלוחים .

מתוך חדר סמוך נשמעו צעקות גבריות, היו אלה שברים של מילים לא ברורות במבטא רוסי,משהו שהזכיר חקירות מתוך חדריו העמוקים של הקי. ג'י. בי .
אני כבר לא כל כך רוצה לאכול אמרתי בקול לא כל כך רם...
המאדאם עם הציפורנים המטופחות לא הגיבה.

פתאום בא שקט מפתיע,מתוך אינטרקום נשמעה צרחה..תכניסי אותו...
הצלחתי בכוחות אחרונים לאטום את הנזילה בצוואר,
קמתי ופסעתי עד כמה שאפשר לאט לתוך התנור.



מאחורי מכתבה זולה ישב איש קרח כולו שקוע באיזה ספר עבה ולא נקי,
על פני המכתבה היו פזורים חלקי נייר ומחברת, כוס נס קפה לא גמור, קליפה של תפוז , ושלושה מכשירים ניידים.
בקשתי רשות לשבת..
עם כזאת צורה אתה עוד תשב אצלי...
כמעט נחנקתי,
ניסיתי בכוחות אחרונים לחפש קרבה משפחתית אולי זה יציל אותי,
אבל לא , הוא הסתכל עלי במבט של רוצח ואמר לי..
אתה לא מתבייש ?
שאלתי ממה ?
והוא צרח... מזה שאתה נראה כמו זלמן שושי,
מאיפה לעזאזל הוא מכיר זלמן שושי
הולך ליפוצץ לך וריד בראש ואתה להיות משותק...אתה מבין על זה?
כן... גמגמתי... אני מבין על זה...
הוא נעץ בי מבט וחשב שאני מתבדח איתו,
אל תעשה איתי בדיחות, אחרי שאתה קבל סטרוג אתה לא דבר יותר..
הוא דפק באגרוף קפוץ על קצה המכתבה וצרח
אתה נותן החוצה ארבעים קילו
שאלתי בכוחות אחרונים איך
אתה לסגור הפה שלך צ'ורטו ויזניא (כנראה קללה ברוסית)

משהו במנגנוני התיאבון שלי התחיל להשתבש,
הרגשתי מרוד וחסר אונים,
רציתי להתקשר למול ים ולמסור שיותר אני לא בא לעולמי עולמים,
הבנתי שהרוסי מדבר מניסיון ובעוד שני רגעים הולכים לאשפז אותי בבית לווינשטיין משותק וחסר חיוניות.
שאלתי בשיא הרצינות כדי לא להרגיז אם בכל זאת נישאר לי איזה סיכוי
הוא אמר לא..ושוב קילל ברוסית.

אוירה מאד לא אופטימית עמדה באוויר,
ניסיתי להיזכר אם העברתי לאשתי את כל הפרטים על החסכונות ואם יש עוד משהו שמחייב סגירות אחרונות.

הוא פקד עלי לך במיטה תן חולצה למטה
צעדתי כל עוד רוחי בי למיטה.
הוא הופיע ודקר אותי עם סיכות בכל חלקי גוף,
הוא אמר עם משקל כזה אתה לא צריך סיכות...אתה צריך מסרגות.
ושוב קילל ברוסית.

במשך חצי השעה הוא נכנס שלוש פעמים וכל פעם פקד באופן שלא משתמע..נכון אתה מרגיש יותר טוב !!
מלמלתי משהו לא ברור כדי חס וחלילה לא להרגיז, הרגשתי איום ונורא.
בסוף החצי שעה הוא נכנס הוציא את הסיכות ואמר..
אין יותר תאבון... נכון צ'ורטו ויזניא !
השבתי לו בלי היסוס אין וראיתי מול עיני מנה פלפל גדושה בטחינה.

אני חודש אחרי המפגש שהשאיר עלי סימנים כחולים ,
מחוסר בריריה הסרתי מעלי כמעט 12 קילו,
חשבתי לעצמי , הפעם אני לא מסתבך עם העלייה הרוסית.

הנס וסרמן

הנס וסרמן נולד בברלין בסוף מלחמת העולם הראשונה, הוא שקל מעל מאה קילו
והיה שעיר להחריד, מלבושיו בדרך כלל היו גופיה אפורה וברט שחור עם כתמי זיעה
ישנים, בחורף היה עוטף עצמו בחלוק רחצה כבד, הוא סבל מסכרת שאילצה אותו
לשבת רוב שעות היום מול המכתבה הישנה שקיבל מסבו, המכתבה שימשה מעין
משרד בחנות שלו ברחוב החלוץ בחיפה, מעל המכתבה היו שעונים מדפים עמוסים
בספרים ישנים ותעודות רכישה של קרקעות מחוץ לברלין .

הנס סיפר לי באחת מהפעמים שנתקעתי לשעות בחנות שסבו נתן לו את התעודות למשמרת וביום שהיה צריך לנסוע איתו לברלין ולהראות לו איפה ממוקמות האדמות הוא קיבל שבץ מוחי ועד יומו האחרון אי אפשר היה להוציא ממנו משפט.

לא יכולת לאמוד את גודל החנות כי שלט בה אי סדר נוראי, גיבוב של אלפי פריטים
מכל הזמנים, להנס הייתה שיטת קניה מאד לא מקובלת, הוא היה מוצא בעיתון מודעה על מכירה של תכולת בית הוא היה מגיע בבוקר מוקדם לבוש בהידור עם מקל הליכה מודרני וטבעת שנראתה מאד יקרה, בלי להטריד הוא היה בוחן את הפריטים תוך כדי היה שואל כמה מבקשים, כאשר אמרו לו הוא היה מחמיר סבר מאבן את פניו לוקח נשימה ארוכה ולוחש לאוזנו של בעל הבית אני מכפיל את הסכום, הוא היה שולף מכיסו כרטיס ביקור מהודר ואומר תתקשרו אלי מחר,

במשך שלושה ימים הוא לא היה עונה, בעלי התכולה לא מכרו לאיש כי הנה הם לפני עסקת חיים, אחרי שלושה ימים הוא היה עונה ומוסר שהוא מתחרט, בעלי התכולה התקועים שלא העזו למכור לאף אחד לא ידעו את נפשם, למה אדוני מתחרט ? בררתי הסחורה לא שווה חצי ממה שבקשתם, אבל משהו היא כן שווה
כמה אתה מוכן לשלם ? מוכן הוא היה רוטן, מי מוכן ? אני אומר לכם לא שווה,
אולי בכל אופן... הם התחננו, אולי שלוש מאות חמישים לירות, אבל ביקשנו אלף,
אז תחפשו למכור באלף.

העסקה נסגרה בשלוש מאות חמישים ותוך חצי שעה היה מגיע עם התלת אופנוע "חיים מעביר הכל" ומרוקן את הבית עד הפרט האחרון,
הנס היה ממתין לו בדלת האחורית של החנות וחיים היה שופך את הסחורה פנימה בלי לסדר.

אהבתי לרדת מהכרמל אל הנס אחרי מנוחת הצהרים לקבל ממנו כוס תה מתוק בכוס ישנה עם עיטורים וצלוחית עם וופלות חמוצות, הוא תמיד שמר לי בצד איזה
חפץ או ציור לא בשביל לקנות בשביל לדבר, בחוץ ימי חורף של תחילת ינואר, גשם
טורדני ניתז על המדרכה, שני אנשים מבוגרים מצאו מסתור מתחת לגגון שסכך על
הכניסה לחנות. הנס חשב שאני בן של אריסטוקרטים חיפאים שגרים בכרמל, הוא תמיד ביקש למסור דרישת שלום להורים והם אף פעם לא ידעו מי הוא.

בוא תתקרב, הוא הדליק מנורת שולחן עם מעטה ירוק מפורצלן אתה שומע הוא
פנה אלי במבטא גרמני מסורבל, כבר שמתי לך בצד איזה חתיכה זה כמו תכשיט שעשה רנה לליק לשרה ברנרדט, אתה משתגעת כמה זה מצוין,

הוא שלף מתוך חתיכת עיתון צמיד כסף מרתק ביופיו, על הצמיד היו חרוטים תווי פנים של אישה צעירה ומעליה ריקדו נחשים, לליק היה מאד מאד טוף מאד פרפקט הוא שצף ברוב התלהבות, היה לו בית חרושת לזכוכית, הוא כל הזמן עושה בקבוקי בושם יפים, לאיקליפטוס, לגרייס, לאמבר דה סיאם... הוא היה ארנובואיסט ממדרגה ראשונה,
הוא גם עשה מסרקים, כשהנס אמר עשה הוא התכוון עיצב, לקחתי את התכשיט והרגשתי רעד בכף היד, תגיד הנס כמה שווה התכשיט הזה, הנס צחק כי תכשיט בגרמנית זה שובב, תשמע בחור צעיר זה עולה טוף מאד רק למי שרוצה לקנות, נשמע צלצול טלפון, הנס הרים את השפופרת השחורה ואמר לתוכה יא...

התחילה מתנהלת שיחה ערה בגרמנית, הרגשתי כמו פקיד בתוככי הרייך השלישי,
הנס עשה לי תנועה בידו...תסתובב בינתיים, ישבתי לעוד רגע וקמתי, ביקשתי
אישור לעלות למעלה והוא הנהן בראשו, עליתי במדרגות עץ שהובילו לגלריה
עמוסה הדלקתי את האור הכל נראה כמו בסיפור ילדים... החפצים הלכו לישון,

ישרתי שרפרף שהיה מוטל בצד התיישבתי עליו והתחלתי לפשפש בערימת חפצים, שלפתי מסגרת שחורה בתוכה היה פורטרט של איש מבוגר, לא ייחסתי מי יודע מה חשיבות לציור, ניגבתי את האבק שהצטבר על זכוכית סתם בשביל לראות מי חתום עליו, לא הצלחתי לפענח את השם הנחתי בצד את הציור והמשכתי לנבור,

הנס סיים את השיחה וצעק אלי לגלריה...נו תפסת משהו מעניין, לא מי יודע מה יש פה איזה ציור שדווקא מעניין מי צייר אותו, תיתן למטה, לקחתי את הציור וירדתי, הנס תחב לתוך פומית כסופה חצי סיגריה והדליק אותה עם מצית בנזין, תן לי אני אומר לך מי צייר את הציור, הוא לקח את המסגרת הסתכל בה דקה ארוכה והניח אותה על הרצפה, פניו התקמטו, אתה אף פעם לא רוצה לדעת מי צייר את הציור הזה,
מה זאת אומרת ? זה צייר את הציור אדולף היטלר...

נשימתי נעתקה, מה זאת אומרת, מה אתה שומע זה מה יש, זה ציור של היטלר
ימח שמו וזכרו, הרגשתי מחנק, אני קונה צווחתי, רגע..,לא ידעתי להחליט אם זה
טומאה או הזדמנות חד פעמית, מה אני אתלה ציור שצייר היטלר על הקיר, מצד
שני מדובר פה בדוקומנט חד פעמי שיכול להפוך את אוסף התמונות שלי למאוד
מיוחד, איזה צרה, נשימתי הפכה כבדה, בקשתי מהנס שייתן לי להחזיק את
התמונה, ידי רעדו, הרחקתי את הציור מהפרצוף , תחושת גועל נפש בעבעה בתוך
הבטן, אני לא מאמין אני מחזיק בידי ציור שצייר אדולף היטלר .

הנס כמה צריך לשלם ? אלף חמש מאות לירות וזה כלום, אני לא רוצה יותר שציור
הזאת מסתובבת פה אצלי בעסק, האצתי בו,תארוז את הציור בנייר עיתון אני מגיע מחר בארבעה עם כסף לקנות את הציור.

יצאתי מהחנות לתוך הרחוב איש אחר, הרגשתי שאני מסתיר בתוכי סוד שיכול
להשמיד מדינה, רציתי לספר לאיזה חבר מה אני עומד לעשות אבל אמרתי לעצמי
מה אני צירך עכשיו חברים על הראש, עצרתי לקנות מיץ אשכוליות.

כבר ארבע וחצי בבוקר בחוץ יורד גשם כבד אני מתהפך מצד לצד, אני הולך לתת לו
שישה צ'קים של מאתים חמישים לירות ושהבנק ישבור את הראש, רגע אולי אלוהים יעניש אותי, מה פתאום ? מה עשית רע, מדובר פה בהזדמנות חד פעמית, אני נוסע לגרמניה למכור את הציור בהון תעופות לאיזה סוחר ארור שייחנק עם הצורר שלהם, זה כמו פיס אז מה עכשיו אני אפספס ...



בשעה שלוש אחרי הצהרים לקחתי אוטובוס לרחוב החלוץ כשהגעתי החנות הייתה
סגורה, עברתי את הכביש והתיישבתי על ספסל שעמד מתחת לעץ צפצפה,אחרי עשר דקות ראיתי את הזקן מתנהל בכבדות, רצתי אליו, מתוך תיק עור ישן הוא הוציא צרור מפתחות ותוך שהוא פותח את הדלת הוא אומר לי, את לא יודע איזה קונץ היה פה אתמול אחרי שאתה הולך, לא הקשבתי רציתי להיכנס פנימה, בא איזה תייר גרמני והסתכל על הציור ונתן לי שלושת אלפים לירות, מה זאת אומרת מכרת לו את הציור ? בטח אני מוכר, מה אני עושה ? עם כזה מחיר אתה לא נותן לו את הציור? אבל הבטחת שאתה מוכר לי צווחתי עליו מזיע בכל הגוף,
הבטחתי אתמול ילד,
היום יום חדש...

לפחות חלמת.

העיר חבשה לראשה מצנפת אדומה עם פומפון לבן ,
עץ גדול עמד קופא מקור מחזיק בכוחות מחודשים פמוטי אור וכדורי בדולח
בחלונות הראווה בצבצו אלפי מנורות ירוקות ואדומות ,

בעל ואישה מבוגרים עמדו שלובי זרוע על הגשר וירקו את כל מה שהיה להם בבטן מהשנה האחרונה , עוברים ושבים ליטפו אותם בחום ואיחלו להם מיטב הברכות ,
בפתח אחד מבתי הקפה ישב סבא שמן ארוז בתוך מלבושים אדומים וצמר גפן לבן
מודבק על פניו , הוא צלצל בפעמון מחריש אוזניים .

בתוך בית הקפה היו מסודרים מגדלים של כדורי שוקולד ומעליהם דלקו נרות אדומים , הריח שפרץ מתוך בית הקפה שיכר את העוברים והשבים ,
הרחוב ניגן ואלסים של שטראוס .
בפינת הרחוב רבצה חתולה אפורה פניה היו נוגות ,

הייתי מהלך על הגדה חבוש בכובע צמר שחור וכפפות מעור חממו את כפות ידי ,
לאורך הדרך עמדו דוכנים שקלעו בהם ערמונים ובעליהם הציעו לעוברים ושבים ערמונים חמים בחינם .

רגע אחרי שיצאתי מפתח בית המלון הבנתי שהייתי צריך להטיל את מימי ,
עכשיו זה לוחץ באמת ,
חשבתי לעצמי שאולי טוב להיכנס לאחד מבתי הקפה ושם להזמין משקה חם עם עוגית חג מולד ואולי גם כוסית או שתיים של רום לשבת כאילו כלום ואחרי זה לגשת לשירותים ושם לפרוק את הלחץ ,

המלצר איש יפה בא בימים שאל בסבלנות של חג מה אני מבקש ,
הסרתי מעל ידי את הכפפות , הנחתי את הכובע על כסא ומסרתי לו את ההזמנה
הוא הנהן בראשון והלך אל הדלפק להכין לי את ההזמנה ,

על השולחן הייתה מונחת מאפרה שבתוכה הייתה מעוכה סגריה עם סימני אודם בהוק על הפילטר ,

ברקע התנגנה מוסיקה עתיקה ששמעתי פעם באיזה כנסיה רוסית לא חשבתי שום מחשבה , אווירת החג קירבלה אותי והשכיחה ממני רעשים מיותרים פתאום שמעתי מעבר לראש קול נשי צרוד ומעורפל סורי בת איז מאי פלייס ..הסתכלתי על הגברת שהייתה הדורה ומטופחת ובקשתי להבין בנימוס למה היא מתכוונת , היא התיישבה מולי וחיכה חיוך גדול , אולי אני צריך לקום חשבתי , היא הוציאה סגריה אמריקאית תחבה לתוך שפתיה האדומות הציתה אותה במצת יקר ושאבה מלוא העשן לתוך הראות נשארתי לשבת היא המשיכה לחייך ,

המלצר הניח על השולחן שוקו חם שתי עוגיות חג מולד ושתי כוסיות רום , הוא החליף את המאפרה , הסתכלתי לגברת לתוך העיניים , היא הקרינה חום ורכות מאד גדולה , קרבתי אליה אחת מהכוסיות הרום שהמלצר הניח על השולחן היא לא הורידה את העיניים ממני היא הסתכלה ישר לתוך האישונים מתוך המבט שלה הרגשתי קרינה ישירה אל מרכז הרגש , ניסית להשיק איתה את כוסית הרום והיא ליטפה ברכות את שפת הכוסית ובתנועה מאד תיאטרלית היא קרבה את הכוסית אל שפתיה הבוהקות ולגמה באיטיות עד הטיפה האחרונה , נדף ממנה ריח בושם צרפתי רך ונעים , אצבעותיה היו מטופחות היא ענדה טבעת עדינה ,

רציתי לנשק אותה נשיקה צרפתית בלי מגבלת זמן , למזמז את שדיה התפוחות מתחת לשמיכת פוך רכה כשברקע מתנגנת נגינת כינור בכיני , רצית להרגיש את חום גופה ,לפרק בפרעות את התסרוקת שלה ,להיכנס איתה לאמבטיה מלאה בקצף של חג מולד...לחפור בתוך פיה עד אובדן חושים...
זה יעלה לך ארבע מאות דולר ..
התפקחתי לרגע ,
מה יעלה לי ארבע מאות דולר ?
על כל מה שחשבת עכשיו...

סבא שלא אמר לי פעם אם לא עשית לפחות חלמת ..